My Lovely Mess

נתחיל? הספונסרית הראשונה, שירלי גולן, היא יוצרת שחדשה אצלי בתודעה, היא ארכיטקטית שעושה קרמיקה מינימליסטית, וצנועה, נעימה וסופר אסטטית. החנות שלה בבניה, אבל לגמרי אפשר להתרשם מהקו הנקי והמוקפד שהיא בחרה. ממליצה בחום להיכנס ולפרגן ליוצרת מוכשרת, שגרמה לשולחנות של הסדנה להיות טרנדים, ממש עם היד על הדופק. כל משתתפת קיבלה כוס אספרסו וכף שחורות, (ואפילו את הלוגו של הסטודיו שלה כמחזיק מפתחות, מתנה ממש מקסימה) שכל מה שרוצים זה לצלם אותן עוד ועוד ועוד. עם מנת האבטיח וקרם הגבינה שנוע הנדסה במיוחד לכבודן, זה היה שילוב מנצח. תודה שירלי, היה לי העונג! לחנות של שירלי באטסי לחצי כאן.

הספונסרית הבאה, היא חברה אינטרנטית :)) כבר מלא זמן. אין מצב שאתן לא מכירות אותה, היא סלברטי. תמר נהיר ינאי. מאיירת מוכשרת בטרוף, שטביעת היד שלה כל כך מזוהה ויחודית, שממש אין איפה לטעות.העדינות והרומנטיקה של האיורים שלה כאילו נוצרו עבור הגינה הקייצית שלי עם הפרחים המטריפים והכלים המאויירים. בבוקר של היום האחרון, אחרי שכל המתנות כבר ניתנו לבנות, חיכה להן ספסל ערוך עם מחברת ותיק שווים במיוחד, וההפתעה היתה מוש! תודה תמר, על זה שאת כל כך מיוחדת ומדוייקת, ושקישטת לי את הלב ולבנות גם עם המוצרים הנפלאים שלך. לחנות של תמר לחצי כאן. אנחנו מסודרים עם תיק ספריה הכי שווה בבולגריה :)

אחרונה, אבל הכי ותיקה אצלי בלב, ליאור שחר.לפני שנתיים שיתפנו פעולה יחד בסדנה שערכתי בישראל בבית המדהים של דנה מרן. הכלים כולם היו של ליאור שחר, ומאז אני עוקבת אחריה בדריכות, כי היא ממש, אבל ממש טובה :)
ליאור שלחה לי כמעט את כ-ל הקולקציה החדשה שלה הנה לבולגריה, עטפה יפה יפה עם המון אהבה :) תודה ליאור, את נפלאה, והקולקציה שלך מעלפת! הכלים שלה קיבלו אצלי קונטרסט רציני, יצאו מהאורבניות המוכרת והנוחה שלהם, לגינה צבעונית ושופעת פירות קיץ. ובסוף איך לא, השתעשעתי קצת, כי הכלים פוטוגנים מידי. גם לארוחה על האי לקחנו אותם, והם סידרו לנו פלטת צבעים מושלמת. המתנה עבור הבנות היתה כוכבים מקרמיקה, עדינים, שממש שלינו אותם מתוך המים על האי, כהפתעה. היה קסום, במיוחד כשאילת והדס התחילו לשחק איתם מול האור השוקע, והמים, אי אפשר היה להפסיק לצלם..

ליאור, מה אומר... לפייסבוק של ליאור לחצי כאן.

תודה לכן נשים מוכשרות, שאתן חלק מהמנוע הגדול הזה של הסדנה.

וכאן הסתימה לה סאגת הפוסטים מהסדנה הנפלאה שהיתה כמו חלום. אני עם העיניים קדימה כל הזמן, ובדרך יש לי ביקור בישראל, וסדנה נוספת באוקטובר, ואז חופשה ארוכה... השנה אחרוג מהרגלי, וכדי לאפשר לכן להתארגן מספיק זמן מראש, אפרסם בשבוע הבא לוח סדנאות ל-2018. כן, תהיה אחת באמצע השבוע, אחת למתקדמות, אחת פינוק נטו, ואחת למתחילות.. משעמם לא יהיה כאן אפילו לרגע...
השיגרה השתלטה עלינו מהיום, וחזרנו פול טיים ללימודים. לא שכחנו שהאי באמצע הדנובה עדיין מבצבץ, ואנחנו זוממים סופ״ש באוהל על האי. מישהו מצטרף בספונטניות? יהיה כיף..
ד״ש חם מבולגריה, ואני תמיד בחיפושים אחרי ספונסריות נהדרות, כתבו לי למייל שלמעלה אם אתן בעניין.
xxxx אפרת

כאן בבולגריה, הילדים עדיין לא חזרו לבתי הספר, אבל אצלנו החופש הגדול נגמר כבר לפני כמעט שבועיים, כי גיליתי שזה לא כל כך אפשרי, עם הילדים שלי, לחזור לשיגרה ככה ביום אחד. זה צריך להיות הדרגתי, וככה עשינו. התחלנו עם חשבון, וקריאה, ובכל יום הוספתי עוד תוכן, ועוד נושא, ואפשר לומר שבשלושה ימים האחרונים אנחנו ממש במתכונת מלאה. השנה, יחידות הלימוד שבחרתי לילדים הן כמובן קשורות לטבע (כי הם בגיל ובמקום שזה מעניין אותם, וההחלטה היא גם שלהם) אנחנו לומדים על אקולוגיה, שזה נושא עצום, שכל יום גדל וגדל, עם כל שאלה שנשאלת, ונושא חדש ששנפתח אצלם. בנוסף, היחידת לימוד השניה שלנו ממשיכה משנה שעברה, והיא גיאוגרפיה, עם התמקדות ביבשות, וימים. הנושאים הופכים להיות מאוד מופשטים ביום יום, מכיוום שמדובר בילדים בני 8 ו-6, והדרכים שבהן השיעור מתפתח שונות לחלוטין ממה שאני זוכרת כתלמידה בבית ספר יסודי. אני לא עובדת איתם דרך חוברות (חוץ מחשבון) ועסוקה כל לילה לפני השינה לחפש שיטות אלטרנטיביות שיתפסו את תשומת הלב שלהם.

השנה, לשמחתנו הגדולה (!!) נכנס לליבנו איש יקר, מייקל. הוא המורה של הילדים לאנגלית, והוא בריטי. לולה הקטנה, כבר מתחילה לתפוס את המבטא שלו, והאנגלית שלה יותר בריטית משל אחיה. מייקל הוא איש מרתק, שהיה כמעט בכל העולם, כחייל בריטי במשך המון שנים. הוא גם ימאי, והפליג באוקיאנוסים, ויש לו אין סוף סיפורים מפעימים, וכולנו נכבשנו בקסם של האיש . מייקל חגג יומולדת לא מזמן, והמוח הקדחתני שלי כמובן תיעל את זה ליום לימודים "off"אבל לא ממש... חגגנו לו היום כאן בחצר שלנו, מסיבת יומולדת בריטית אמיתית. הכנתי סקונס, ומייקל הדריך אותנו מה בדיוק צריך להיות על השולחן. אז היו כריכים עם חמאה ומלפפונים (כמו שמגישים בוימבלדון!) ריבות, שמנת חמוצה, שמנת מתוקה, כמובן קנקן תה עם תה בריטי, שורט ברד shortbread, והמון המון תה, כבר אמרתי? מייקל שותה שני ליטרים של תה ביום! האמת שאנחנו רק מחפשים תרוצים איך להשאיר את מייקל אצלנו כשהשיעורים של הילדים מסתיימים, כי זה כל כך כיף לשמוע את הסיפורים שלו מכל העולם, ועל החיים באנגליה. בזמן הביטלמניה, רכילות על המלכה, ההערצה לדיאנה, אלטון ג׳ון והסקס פיסטולס :) אז שיעור גאוגרפיה ותרבות עבור הילדים, סיפורים על אנגליה בחצר שלנו, יום מושלם של homeschooling.
לגמרי עשה לנו חשק לחזור לממלכה, לטיול נוסף. מאנגליה יצאו המון דברים נפלאים, לא..?

cheers!

החופש הגדול מעולם לא היה כל כך מלא במשמעות כמו זה האחרון שרק הסתיים. היה לי חלום שהגיע יחד עם החלום לשפץ את הבית. חלמתי להיות גננת. כזו שעובדת בגינה, עם האנטר בוטס, כובע קש וידים מלאות באדמה. שהפרחים פורחים בשבילה כל בוקר, והציפורים אוכלות לה מהיד. המציאות רחוקה שנות אור. הגעתי למסקנה שזה שאפתני ויפה לרצות לעשות את הכל לבד, אבל בפועל קשה מאוד. בתחילת מרץ זרענו דשא בגינה שלנו, שהיא יחסית גדולה. כל השטח כולל הבית הוא חצי דונם, אז זה משאיר לא מעט גינה. זרענו, לקח המון זמן, אבל בסוף הדשא צמח, והיה מדהים. לא אלאה כאן בהשתלשלויות, אבל עיצת אחיטופל מגנן מאוד גרוע, גרמה לנו לעשות משהו שהמית את הדשא לחלוטין, ומאז זרענו פעמיים מחדש, והדשא לא השתקם. אז החלטנו שבאביב הבא, נזמין גנן מקצועי, כי אנחנו מאוד מאוד רוצים דשא ירוק ונעים למסיבות תה של לולה, לחתולים של השכונה, ובכלל.. גם כל הפקעות ששתלתי לא ממש צמחו, כנראה ששתלתי אותן הפוך או משהו.. לא ברור מה קרה להן. עכשיו מחכה לי שקית עצומה עם פקעות שקניתי השבוע, ושוב, החלטתי לא לשאוף גבוה מידי בעניין הזה, והזמנתי את אחת הזקנות כאן בשכונה להדריך אותי בדיוק מה לעשות. כי ספטמבר מסתבר זה זמן מצויין לשים פקעות באדמה.
בכל אופן, ירוק כאן מאוד, העצים משתלטים על הכל, וכל עצי הפרי היו מאוד פוריים השנה, אז לא הרגשנו חוסר בירוק חס ושלום. גם היו לנו שני בתי קינון פעילים, עם גוזלים, ובכלל היה קיץ שמח ונעים. הרבה חברים עברו כאן, מישראל, מבולגריה, מארצות הברית, מקנדה, מבלגיה, ערבוביה של שפות וסיפורים. היה באמת נפלא. אבל, וזה אבל ממש גדול, זוג חברים אחד, יהושוע ואלישבע,עם שלושה ילדים מקסימים, שהגיעו באמת לזמן די ארוך, הצליחו להשאיר מאחוריהם יצירת מופת. אצלנו בגינה. הכל התחיל כשהמורה הנפלא שלנו לאנגלית (מהפוסט הקודם) הגיע באחד הימים עם ספר מתנה לילדים מהאוסף הפרטי שלו, כנראה מהזמן שהילדים שלו היו קטנים. ספר מעולה, שנותן ים מוטיבציה לילדים ולמשפחה להתחיל ״פרוייקטים בטבע״. עם המון תמונות והסברים, פרוייקטים פשוטים אבל עם המון ערך מוסף, ודרייב. כאלו שבאמת רוצים ועושים. לא כאלו שנשארים בספר. מדפדוף ראשוני בספר, הדבר שהכי תפס את תשומת ליבי היה ה- POND קצת מוזר לי להגיד את זה בעיברית - אגם מלאכותי? בכל אופן זה נשמע הרבה יותר טוב באנגלית, וזה מה שרציתי. וככה סתם זרקתי לאויר בזמן שהילדים ואלישבע ויהושוע היו כאן, כמה נחמד יהיה להפתיע את מייקל המורה לאנגלית, שכשהוא יחזור מהחופשה שלו, הוא ימצא פרוייקט כזה מדהים בגינה שלנו, ובזכותו. כאן התחילה והסתיימה התרומה שלי לפרויקט הזה, כי אלישבע ויהושוע לקחו את כל האחריות, על כל השלבים, והגישו לנו ממש ביום האחרון שלהם כאן ביצוע מושלם לPOND הכי יפה בבולגריה.. אלישבע היא בכל אמנית, פסלת, וזו יצירה שיצאה לה באהבה מהידים, ויהושוע הוא כנראה האיש הכי חיובי שפגשתי בחיים, אז הכל נאסף לחווית עשייה נפלאה, והילדים (בעיקר הבנות) היו חלק גדול מכל השלבים. אני בטוחה שאם אתם מתעניינים איך ומה, יש באינטרנט מלא דרכים שמסבירות איך להתחיל ומה צריך.

בין ההתחלה לסוף עברו כמעט שלושה שבועות, ובאמצע קרו עוד כמה דברים נפלאים, כמו למשל ההטלה הראשונה של התרנגולות שלנו. לכבוד זה, עשינו מסיבה לביצה, כי אצלנו הרי כל סיבה למסיבה היא מסיבה עצומה..
אז פשוט הנחנו את הביצה באמצע שולחן עם טארט טאטן, תותים, גלידה, תה קר, ואפרוחים קטנים מפלסטיק. כי ביצה..אה, כן, וגם קישטנו, או יותר נכון לולה קישטה את התרנגולת השחורה שידועה בשמה החד משמעי B.O.S.S. כי היא די הבוסית של כולן בלול, בחצאית טוטו ורודה. חוץ מזה שהיתה מסיבה לביצה, היה גם רגע עצוב, כשנאלצנו להיפרד מהתרנגול שלנו. השכנים התלוננו על הרעש שהוא עושה, ומסתבר שבכלל אסור לגדל תרנגולים בתוך העיר, אלא רק תרנגולות. הוא גם התחיל להיות אגרסיבי, וניקר את לולה די חזק בירך. לא היתה לנו ברירה, והחזרנו אותו לחוות התרנגולים שהוא הגיע ממנה. הוא ממשיך לחיות שם חופשי, בין הרבה תרנגולות, ושמענו שטוב לו. אבל עדיין, הפרידה היתה עצובה. לולה, עם אהבת החיות העצומה שלה, חיבקה אותו חזק, למרות שבבוקר הוא כמעט חתך לה את הרגל! יש לנו עוד כל כך הרבה סיפורי תרנגולות, אני כבר חודשים מתכננת פוסט שלם על הלול, והלידיס, גם זה יגיע.

בזמן שהPOND נבנה לו, בין דרינק, לארוחת ערב, לפיצה בחצר, הילדים התחילו להראות אותות מצוקה :) החופש היה אינטנסיבי מידי, עם המון חוויות שהצטברו, המון מקומות שנראו, המון אנשים סביבם, והרגשנו שקצת סדר בימים שלהם יכול לעשות רק טוב. אז ככה, לאט לאט, חזרנו לשולחן הלימודים. לא עשינו הרבה בהתחלה, וגם, באלגנטיות לא אמרתי שחוזרים ללמוד, אלא רק חזרות לקראת השנה החדשה. וגיליתי, שאפילו ישיבה אחת ביום של שעה, שעה וחצי, עם לוח זמנים מאורגן, וידיעה מה הדבר הבא, ועמידה במשימות, כל זה מאוד חשוב להם, וחשוב גם לרוגע הכללי שלהם. הם התנהלו טוב יותר במשך היום, והיו פחות חסרי מנוחה. היום, אנחנו כבר ביום לימודים רגיל, וזה מרגיש לא רע בכלל. יש עוד נקודות שצריך לחדד, בצפיות שלי מהם, בצפיות שלם מהיום יום, אבל בגדול, אנחנו לומדים, מתקדמים ומאוד נהנים על הדרך.

ה-POND הלך וקיבל צורה, הילדות אספו אבנים מהדנובה, אצות, צמחי מים, רק עם הקרפדות לא היה להן מזל, אבל יש לנו אחת בגינה, מחכים כל יום שתיכנס למים ותתחיל להתרבות איך שהוא :) יש דגיגונים קטנים, והרעש של הפיכפוך זה הצליל הכי נעים שיכולתי לדמיין לעצמי שקיים בעולם.

ומאז שאלישבע ויהושוע נסעו, הפונד שלנו כולו מפכפך, לא מפסיק לרגע. הצמחיה כולה נקלטה באדמה, קיסוס, סוקלנטים, אצות, טחב, הכל פורח ומוריק. החברים שלנו היו כל כך חכמים, שהם אפילו מיקמו בול עץ קטן, במיוחד בשביל לולה. שם היא יושבת ומשתכשכת במים, ואפילו תפסתי אותה עושה מקלחת לעכבר שלה!

תודה יהושוע על הדרייב המופלא להתחיל ולעשות, ואלישבע על הקומפוזיציה המופתית של הצמחיה ובכלל, איזה כיף שבאתם!
ומשהו אחר לחלוטין, אנחנו אוטוטו מגיעים לביקור בארץ! ממש כיף להתרגש לקראת. נשאר לי יום אחד פנויי לפני סוכות לצילומים, אם אתם מעונינים, כתבו לי למייל שמופיע למעלה בcontact me הכי אשמח לצלם עבור מעצבות מוכשרות, או מעצבים כמובן :)
שבוע מצוין!

הממלכה של הילדים נמצאת בקומה השניה של הבית שהיא בעצם עלית גג, עם גג משופע. אני באמת מתרגשת לשתף אתכם במקום הנפלא הזה, כי יש לי סימפטיה ענקית לחדר, ואני אוהבת את החלל מעומק ליבי, ממש. אבל קודם לעשות קצת סדר בדברים!

*כן, כ-ל עבודת הנגרות היא של חמי איון. אני ציירתי, הוא ביצע. היינו צוות ממש מנצח למשך תקופה ארוכה.. החלונות, הרצפה, התקרה, השולחן, הכל הכל, חוץ ממדפי איקאה ומכוננית אחת לבנה. גם את הנדנדה הנפלאה הוא בנה.

*ממש כאן בפוסט הזה, תמצאו תאריכים חדשים לסנדנאת הצילום שלי בבולגריה בכריסמס הקרוב. אז יהיה גם שמח בעיניים, וגם אולי פתח לחוויה נפלאה, עבורכן. תשארו. באמת שתכנני לפרסם כמה תאריכים קדימה, אבלאז לא ישארו לי יעדים להציב לעצמי לשנה החדשה.. :) עובדת על תכנונים מראש. זה קשה, אבל אפשרי, לא?

*חלק גדול מאוד מהאסטטיקה שאני אוהבת נוצר בזכות החנות המעולה יולטה. אין מצב שמי שקוראת את הבלוג שלי לא מכירה אותם. הם הרי עמי ואסף, הכי נחמדים בעולם, עם עין משובחת במיוחד. אז כ-ל מוצרי הנייר והכתיבה שהילדים ואני משתמשים הם מהחנות הנפלאה שלהם בכיכר מסריק. הכי ממליצה לקפוץ לשם פעם ב, כי הם כל הזמן מחדשים.

*וכן, הילדים יודעים שהם ברי מזל. זה באמת חדר חלומי, ואפילו אני נהנית פשוט לעלות למעלה, עם המחשב ולעבוד כשאין שם אף אחד. יש הרגשה של בקתת עץ באפ סטיט ניו יורק או משהו כזה.. אנחנו מבלים שם שעות בקריאה, ציור, וסתם משחקים. יש מלא מקום להשתולל, ובכלל, זה חדר שכל כך כיף בו..

אז פשוט אפרוש לפניכם את הצילומים, ותוך כדי אספר לכם על הסדנאות המרגשות הקרובות...

זו פינת ספרי הלימודים שלנו. בדרך כלל יש שם המון ספרי טבע, חיות, היסטוריה, קריאה, וחשבון. וספרים באנגלית שהילדים קוראים עם המורה שלהם. הספרים שאנחנו קוראים יחד בלילה נמצאים הכונניות הגבוהות. אני מנסה לשמור על הפרדה בין החלק הלימודי, לשאר החדר.

זה הקיר שיוצר את הארובה שמגיעה מהאח בסלון. הוא נמצא באמצע הלופט של הילדים, ודווקא משמש מחיצה נוחה, להשעין עליה כונניות, ולסמן את החדר כבנוי מ״אזורים״ ולא שטח אחד גדול. אני מאוד אוהבת את העמוד הרחב הזה במרכז החדר, הוא נוח ואסטטי.

זה החלל המרכזי של החדר. שם משחקים על הריצפה, שם הטירה שסבא בנה, הנדנדה, שללא כל ספק היא האטרקיצה הגדולה לילדים. את כל השטיחים אספתי כאן בבולגריה. הצבעוני המרובע הוא ירושה מחמותי, השאר נקנו כאן בשוקי פשפשים. חוץ מהכיסאות והכונניות הגבוהות שמסביב לארובה, לא קניתי שום דבר חדש לחדר הזה. את הרוב חמי בנה, והשאר, נאסף מפה ומשם.

כששיפצנו את הבית, היו לי לא מעט מלחמות.. הגדולה בהן היתה החלונות. כאן בעיר שלנו, לא נשמעה מעולם מילה שמתארת משהו שהוא מחוץ ״לסטנדרט״ הבולגרים המקומים כל כך נלחצים כשמבשקים מהם משהו ״אחר״ת משהו שהם לא רגילים לעשות. היו לי מלחמות מאוד קשות, וזו היתה תקופה לא קלה, כשחושבים על זה אחורה, אבל אני כל כך שמחה שאני כזו, ולא ויתרתי כמעט על כלום ממה שרציתי. כצלמת, כישראלית שמגיעה מארץ שטופת שמש, כבן אדם לעזאזל!! כל מה שרציתי, זה כמה שיותר אור. לא (!!!) לסגור חלונות, אלא לפתוח אותם! וגדול! ולא רוצה חלונות מפלסטיק, רוצה מעץ.. לזכותו הענקית של חמי, יאמר, שהוא סיפק ביצוע מושלם, שעלה על כל הציפיות. החלונות הם מה שנותן את תהטון בם למטה, ובמיוחד למעלה אצל הילדים. הם משקיפים ישירות לבית הכנסת העתיק, משקיפים ישירות לבית על העץ, סורקים את כל החצר עם החלונות העצומים האלו. אפשר לומר שזכיתי בחם נפלא, ובחלונות משלמים.

זו הפאה השלישית של עמוד הארובה, לולי ביקש וקיבל מדף רק בשביל הלגו שלו. לאף אחד אסור לגעת ואפילו לנקות. זה שלו :)

איפה הילדים ישנים...? אז ממש כאן. מזרנים על הריצפה. למה? ראשית כי לא מצאתי דגם של מיטה שאני אוהבת ושיתאים לגג המשופע. הילדים רצו מיטת קומותים, לצערי זה לא אפשרי. שנית, מרגיש לי הרבה יותר חוויתי כשהמזרנים מפוזרים על הריצפה, והם משתוללים להם, מאשר מיטות. לפחות בחדר עם קונספט כזה. אבל בטח נגיע לזה מתי שהוא, כמו לעוד מליון הדברים שלא גמורים בחדר הזה. יש עוד המון עבודה בפינישים של הגג, ובאמבטיה של הילדים. כן! יש להם אמבטיה משלהם, שניה!
וגם, בטח שמתם לב, שבאמת אין עומס של חפצים. אני מנסה לשמור על גישה נקיה, ומאורגנת. כי בסוף היום, עם כל זה שזה החדר שלהם, הם צריכים לאסוף את עצמם במקום רגוע, ולנוח, מהיום. החומרים הטיבעיים, העץ, הצמר, האור, נותנים תחושה מאוד מרגיעה. לא כל כך מתאים לי שיהיה בלאגן פלסטיקי. רק מה שעובר סינון משמעותי נכנס לחדר. בעיקר חומרים טבעיים, וספרים. הרבה ספרים. עדיף כאלו עם ציורים נפלאים..

כאן למעלה, מסדרון קטן שנוצר בעקבות ההלחטה לבנות אמבטיה ושרותים לילדים. לא היתה הכנה, עשינו את הכל מאפס. וככה נוצר מסדרון, שמפריד את בלאגן הבגדים שלהם והתחפושות משאר החלל. דווקא נוח ונעים. על עדן החלון משקיף לו לחצר התוכי שלנו, משקיף ישירות לבתי הקינון של הירגזים! סטנד התחפושות הוא החלק האהוב עלי בילדות, אחד ממליון כמובן :) מאז ומעולם שני הילדים שלי אהבו להתחפש, והסטנד הזה לא היה יכול להחזיק את כל התחפושות שלהם, אז מידי כמה חודשים אנחנו מסננים אותו. יש לנו סבתא פעילה, שלא מפסיקה לתפור :) והרבה חנויות יד שניה מעולות!

חדר האמבטיה שלהם פיצי, אבל מה זה מפנק... אמבטיות קצף זה שם! יש כיור ואסלה, ואמבטית ילדים נפלאה, ומלא מלא אור. הזריחות הכי יפות נצפות מהחלון של האמבטיה שלהם. זו היתה החלטה מעולה להשקיע באמבטיה, אים תשימו לב רק בחלק מהצילומים יש לייסט בין הקרמיקה למדף עץ. האמבטיה של הילדים צריכה עוד קצת עבודה, וחמי הכין לי את הלייסט לכבוד הצילומים ממש הבוקר :) צריכים להתקין להם מראה, ומדפים, ומתלים, וכמעט זהו. אבל זה לא מונע מהם להשתכשך שם כל היום..

הפוסט הבא יוקדש כולו למוצרים הנפלאים של יולטה וכמה כיף להשתמש בהם.

כל כך הרבה רגעים נפלאים הילדים אוגרים בחלל הזה. יחד איתנו, ועם החברים שלהם.
אני באמת מאמינה שיצירת סביבת חיים אסטטית, נעימה, מוקפדת, יכולה לעזור עם עניינים של לחץ, אי סדר במחשבות, והקניית מנהגים נכונים אצל ילדים. מאז ומתמיד הקפדתי ״לקשט״ את הסביבה של הילדים רק במה שאני מאמינה בו. אם יהיו להם המון סוגים של צבעים ועפרונות ומחדדים שמגרים את העין, סביר יותר להניח שהם יפנו אליהם. אם המחברות שלהם לא יהיו מקושטות בגיבורים זמניים, אלא באיורים מיוחדים של מבנה הפרח או דינוזאורים, כמה פלצני שזה נשמע, ואני לא מצטערת, אז הם ירויחו מזה. אני אישית מוצאת שחומרים איכותיים מדברים הרבה יותר לילדים מאשר חומרים לא איכותיים. לדוגמא חיות הפלסטיק היוקרתיוית, אלו שקונים באימג׳ינריום, אצלנו הן להיט מאז ומעולם, ועד היום. כל יום הן בשיאן. לעומת החיות הפושטיות, שלא ממש מקבלות יחס. אותו הדבר עם עפרונות, ומחדדים, ודפים ועוד ועוד.. אבל הכי, אני רואה את זה בספרים. כשהספר משדר עומק, מחשבה, בכתיבה, באיורים, הילדים מעריכים את זה. וזו הסיבה שחשוב לי לעטוף אותם בסביבה שתהיה להם נעימה, ומלטפת. לא אגרסיבית עם בחירות בהכרח פופולאריות. ספרים הם חלק עצום מהיום יום שלנו. אנחנו מגוונים מאוד, מספרי אגדות לילדים עד קלאסיקות מהתקופה שלי, ספרי פולקלור אמריקאים וארופאים, ספרי היסטוריה, והמון ספרים עם איורים משובחים. בעיקר עם חיות.

היה לי עונג עצום לעצב לילדים את החדר. כל פרט נבחר בקפידה, ועם תשומת לב גדולה. ניסיתי לשמור על פשטות טבעית, שהאוירה תיווצר במיוחד דרך החלל עצמו, ולהמעיט בהסחות דעת.
הפוסט מתארך ויש לי עוד המון מה לספר ולשתף, שניה לוקחת אויר, ומשתפת אתכם בתאריכים החדשים לסדנאות...
הסדנה הקרובה מתקיימת באוקטובר, והחלטתי כבר מעכשיו לפתוח את ההרשמה לסדנאת דצמבר, כריסמס. אחד היעדים שלי בשנה הקרובה, הוא לבנות אתר יעודי עבור הסדנאות וההרשמה אליהן. כך אוכל לפתוח את התאריכים חודשים קדימה, ולאפשר לכן לעשות תוכניות. מתחילה שנס את עצמי כבר אחרי ראש השנה, ומתרגשת לקראת המיני אתר החדש!

ובכן, סדנאת כריסמס לא תתקיים בדיוק בכריסמס, כי כאן אצלנו חוגגים את החג הזה ובגדול, עם כל המשפחה. התאריך יהיה הסופ״ש האחרון של דצמבר 29-31 לדצמבר 2017.שמפניה עלי לכבוד השנה החדשה, ועוד דברים טובים, שאני שומרת להמשך..
הסדנה מיועדת לצלמות מתחילות ומתקדמות כאחד, יהיה גיוון בתכנים, שיתאימו את החוויה לכולכן. מוזמנות להגיע נשים בכל הרמות, שפנויות לסופ״ש של חויות בלתי נשכחות בחורף הארופאי השקט. נשים שמתעיינות באסטטיקה, צילום, סטיילינג ואוכל מעולה. ההרשמה פתוחה, אתן מוזמנות לכתוב לי מייל ל: mylovelymessworkshop@gmail.com ואחזור אליכן עם קובץ מפורט ובו הפרטים כולם. תפללו איתי לסדנה לבנה וחגיגית, אני, יש לי הרגשה, אגיע אליה שזופה מתמיד... :)
מחכה לשמוע מכן, מאוד ממליצה לשריין מקום מוקדם, כי כריסמס וזה...
צ׳או אפרת

אני מרגישה שאני נמצאת בצומת עם הבלוג. אני שונאת טכנולוגיה, ובמיוחד, שונאת שעניינים כמו טכנולוגיה לא מפסיקים להתפתח, ובעיקר לא אוהבת שזה בהכרח מכתיב לי את היום יום. בכלל לא התכוונתי לכתוב כל כך הרבה פעמים שונאת, כי זו מילה לא יפה בכלל, ואני לרוב מאוד מאוד אוהבת/נהנית/מתלהבת, אבל זה היה כדי לדגיש באמת כמה לא נוח לי במקום הזה.
לפני שש שנים כשהתחלתי לכתוב את הבלוג, האינוטואיציות שלי (שלרוב הן ממש לא מאכזבות חוף מפעמיים בחיים, אבל התגברתי על זה, זה סטטיסטי) אמרו לי שזה הדבר הכי נכון עבורי. לא ממש הבנתי את המשמעות הרחבה של להיות בעלת בלוג, למרות שעולם הבלוגים היה בשיאו, או טיפה אחרי השיא, אצלי זה תמיד מגיע טיפה מאוחר, אבל לא מידי. הפורמט של לא מעט מילים, עם לא מעט תמונות, באיכות גבוהה, וגדולות פיזית על המסך, קהל נאמן שמתמיד וגדל, החשיפה הכאילו ״מבוקרת יותר״ כי זה הרי מאמץ בימנו להכנס לכתובת של בלוג, מאשר לגלול בפייסבוק שזה סוג של אינסטינקט. המחוייבות שלי לבלוג היא אחרת לחלוטין ממה שקורה אצלי בפיסבוק או באינסטגרם.

ולמה אינ בצומת, כי יש לי הרגשה שהבלוגים נדחקו קצת הצידה, וכובד המשקל, או המשמעות הגדולה יותר נמצאת מהצד של הקורא באינסטגרם. וילדת פרחים כמוני (טוב, לא ממש, אבל הכי נוסטלגית שיש. עדיין שומעת גראנג׳ ומחפשת מתכונים של מרתה סטיוארט...) לא מבינה בכלל מה ההגיון בריבועים האלו, באינסטנט הזה, שכבש את העולם. האינסטגרם מייצג עבורי כל מה שאני לא מאמינה בו. שכל דבר זמין בלי מאמץ. שהחיים שטוחים, כמעט דו מימדים. מה שאתה רואה זה מה שיש. שאפשר באופן קבוע לתמצת חויות לפיקסלים. שהריבוע הזה, הוא מספיק. לא צריך יותר מזה. וכל זה עוד לפני שבכלל דיברתי על הבחורות המגוחכות עם הביקיני שמצולמות מאחורה (ברצינות???!!!) וקופצות לי בלי שארצה בפיד. ופוטושופ, ושינויי שקיעות, והשתלת דולפינים, והשתלת אנשים והשתלת מוח. אני לא צדקנית, בכלל לא. בכל הלב, אני אומרת שאני מאוד לא מאמינה בזה, ומאוד קשה לי למצוא את החיבור האישי שלי במדיות החדשות. לא מעט אני מרגישה לא ממש שייכת, שאני לא באמת מצליחה לדבר בשפה של המליונים. ואז אני חוזרת לבלוג, ומעלה מלא צילומים, כותבת מלא מילים, נהנית מהתהליך של כתיבת פוסט, מהתגובות שלכםֿ.

את האינסטגרם שלי פתחתי כדי להיות חשופה לאימהות נוספות שעושות home schooling . אני חייבת לכתוב, שלא מעט מהימים שלנו כאן בבולגריה נראים נפלא מבחינת תוכן/רעיונות תודות לקהילה הזו שנמצאת בעיקר בארצות הברית. אני נהנית מאוד להיות שותפה ופעילה בקבוצה כל כך גדולה של אימהות ששמו להן כדגל לייצר לימודים אחרים בבית. והחשבון שלי באינסטגרם פתאום התחיל להתבלבל לו בתוך עצמו. גם העשייה האישית שלי (החיים הרגילים) וגם סדנאות הצילום, וגם ההום סקולינג. ופתאום אני מוצאת את עצמי מישמת את מה שאני מלמדת את הבנות בסדנה - לא להכביד על הצופה, לא לעייף אותו. כי פתאום לא כל כך נעים להעלות 30 תמונות בפייסבוק, או שאין זמן לכתוב את הפוסט המושלם שיש לי בראש, ואני מוצאת את עצמי מסתפקת ב-1000 פיקסים, או כמה שיש בריבוע של האינסטגרם, כי זה הכי מיידי. וזה כל מה שאני לא מאמינה בו. אני רוצה לפרט, לספר, לעניין, אני אוהבת לספר סיפורים שבנויים ממילים יפות, ומתמונות אוטנטיות. ואני ממש בדילמה.

הצומת המדוברת ההיא. מה עושים עם הבלוג? האם הוא עדיין רלוונטי ? כי בואו לא נשכח, שתודה לאלוהי הרשת, לפלטפורמות השונות, ובעיקר לכמות האנשים שנחשפים לתוכן שאני מייצרת, במילים הכי פשוטות אומר זאת - זו הדרך שלי לקיים את הסגנון חיים שלנו. החיים בבולגריה, הטיולים בעולם, הנוחות הנפלאה הזו שייצרנו לנו. בהחלט זה מקור הפרנסה שלי, ויש לי אינטרסט מובהק שתקראו, ותראו מה שאני מצלמת, ותשתפו חברים. מבלוג שהתחיל כיומן עבור חמותי,זה הפך לכרטיס ביקור שלי עבור סדנאות צילום, צילום מסחרי וגם, הרבה קשרים נפלאים עם נשים מדהימות על הדרך.

הצומת ההיא, בין הצמיחה המטורפת באינסטגרם, לבין צמיחה נמוכה בבלוגים, הרצון להיות רלוונטי, והצורך לבנות קהל, אם זו דרך הפרנסה... אלו באמת דילמות גדולות, אבל לבנתיים הבלוג ממשיך לנשום במרחב שלו, וזה בעיני הכי חשוב. אנחנו בדיוק קוראים לפני השינה את הסיפור שאינו נגמר. אני וספרי פנטזיה זה כמו שמן ומים. קראתי את סדרת נרניה בהנאה עצומה, את הארי פוטר הראשון בחצי עניין, וכאן זה נגמר. את ההוביט קראתי בגיל מאוד צעיר, זכור לי שלא הבנתי ממנו כלום. לא כל כך מסתדרת עם הפאונים והשדונים. אבל הסיפור שאינו נגמר!! המסר שמאחורי המסה. לשמור את עולם הפנטזיה, את עולם המילים פועם. את העומק, הדמיון, הסקרנות. לברוח כמה שיותר רחוק מהחידלון. איזה ספר!

ממש עוד כמה ימים אנחנו יוצאים למסע. לפני המסע יש לי כאן אורחות נפלאות שמגיעות לחגוג איתי את הסתיו הבולגרי.
ואני חושבת לעצמי איך הכי נכון לשמור את הגחלת תוך כדי המסע. גם עבורי, גם עבור המשפחה, גם עבור הקוראים שלי וגם עבור העבודה. כמה לשתף. כמה לתעד. כמה להיות נוכחת. ואיפה? בבלוג? בפייסבוק? באינסטגרם?

פתחתי את הבוקר עם הרבה הרהורים. אני משקיעה מחשבה רצינות איך להמשיך מכאן הלאה. מה הכי נכון עבורי. השורה התחתונה היא, שאני ממש מקווה להיחשף לקהל חדש כל הזמן, להישאר רלוונטית אל מול האופי של המדיות הפופולריות, ובעיקר לא לוותר על האהבות שלי.
לשתף אנשים בחוויות שלנו, ברגעים, במחשבות, במקומות, במעשים, זו בעיני זכות גדולה. לא מעט מהיעדים שאני מציבה לעצמי בחיים, קיבלו השראה ממילים/צילומים של נשים מוכשרות אחרות. בכנות אומר שכשאני רואה יעד מצולם או כתוב איפה שהוא וזה נוגע לי בלב, אני מחסירה פעימה מהתרגשות. התרגשות שאולי גם אני אוכל מתי שהוא להנות מהחוף הקסום הזה/מהספר הנפלא הזה/מהרעיון המושלם הזה.

את רוב הצילומים שכאן שיתפתי באינסטגרם כבר לפני שבוע. הסיבה הראשונה היא שכמובן החברה בבולגריה שמתגעגעים לילדים יראו כמה הם נהנים, ואיזה עשירים הם בחוויות נפלאות. שוויץ קטן למשפחה שמפרגנת. .הסיבה השניה היא שמאז שמצאתי את כל האפליקציות הנווחות האלו להדפיס צילומים ישירות מהאינסטגרם, אני משתדלת לייצר עבורי סדר כרונולוגי של רגעים. ואז הגיע הפוסט הזה, כל המחשבות הגדולות שהתעוררתי איתן הבוקר על מה עושים הלאה, איך מיישירים קו ואם בכלל, מה כדאי לי, מה נכון לי. והצילומים מהטיול בישראל. ומחסום כתיבה. אז שני הנושאים האלו התחברו להם יחד, כי זה החלל שלי, ויש בו מלא מקום, לתהות, לשאול שאלות, להתבלבל, לא להיות מדוייקת עד הסוף, לא לתמצת, כל הדברים שהם אני. my lovely mess'לא?

וגיליתי, שאפילו אם לא כל הצילומים שווים חשיפה פומבית, אפילו אם יש צילומים לא מרשימים במיוחד, אני רוצה אותם כאן. כאן בבלוג יש מקום לכולם. פתאום האינסטגרם נראה לי מאיים. כאילו מישהו מעמיד אותי למבחן כל פעם מחדש. הים הכי צלול. ההר הכי גבוה. הילדים הכי מאושרים. הבית הכי מגניב. השקיעה הכי מרשימה. המקום הכי נידח. לא כל יום יש לי כוח להעז. לפמים בא לי להיות סתם.

שום מסקנות מרחיקות לכת לבנתיים. בסופו של דבר זה מתנקז למה שאני יודעת הכי טוב כבר כמעט 40 שנים. הדרך שלי.
וכמה מילים על הטיול המדהים שלנו לישראל. יצא לנו טוב, ככה שהספקנו לדווש ולהתגלגל על הורלרבליידס בכיפור בתל אביב עם חברים ותיקים.
חזרנו להורים שלי בבית שמש, ובחג הראשון נסענו עם כל המשפחה למלון בים במלח. קוצים בטוסיק כמוני אין, ואחרי יומים של טיגון שניצלים (הילדים ובויאן) בבריכה, נעלנו נעליים ויצאנו למדבר. דיברו על עשות אלפי מטיילים, אבל לא הרגשנו את זה. טילנו בנחל דוד, בנביעת עין גדי ובעין בוקק. הילדים היו בעננים, במיוחד אחרי שפשוט סחבנו אותם גבוה יותר ממה שהמסלול מראה, ושם הם גילו את כל הכיף האמיתי, כמו הנביעה המדהימה שלא יצאנו ממנה שעתיים, או התצפיות הדוממות והנטושוות שרק אנחנו והיעלים נכחנו בהן. תמיד לטפס עוד שעה למעלה, זה עושה את כל ההבדל.
מיד אחרי ים המלח הדרמו לעובדה, לממלכה של רינת והמשפחה שלה. המילים דלות כדי לתאר כמה כיף היה, וכמה אירחו אותנו, חבורה שכזו, כל כך יפה.. רינת אוטוטו מתחילה מסע פרטי משלהם, אחד כזה שאתם ממש רוצים לעקוב אחריו. אני מנסה לשכנע אותה לכתוב בלוג, לבנתיים יש לה אינסטגרם. פרדוקס.

ואילת.. הו אילת. יש לי קצת זכרונות ממנה בתור ילדה. בעיקר הזכרונות שלי הם כבוגרת, שומעת דיבורים של אחרים, לא מחוויות פרטיות שלי. הדעה הרווחת על אילת בישראל היא שזה ממש לא זה. לפחות זה מה שאני שמעתי במשך שנים.אבל אלוהים! אילת! את כל כך יפה, כל כך עשירה, כל כך מסקרנת, מפתה, איזה עושר ביולוגי, איזה מיקום מושלם, איזו עיר. התאהבתי מחדש. אני מדמיינת אותנו חיים באילת, עם בגדי ים כל השנה, עושים גיחות לערבה, מלוכלכים מחול מדברי צהוב, שנשטף במים הכי צלולים שיש. הילדים חזרו מהופנטים מחווית שינרקול בפעם הראשונה. מצאנו בויקיפדיה את הקישור הזה,והם לא האמינו כמה ברי מזל הם לראות באמת את רוב היצורים האלו, במיוחד לולי.
אחרי שבוע של נדודים, הצפנו לכיוון בית שמש. היה מאוד קשה להיפרד מהמדבר, ובדרך פגשנו את דניאל, חבר יקר, בעוד פנינה ארץ ישראלית שנקראת צוקים. חמש דקות ירידה למטה לואדי, והעולם שלך. שקט מדברי. עץ בודד, והרבה מדבר. באמת שהיה מבאס לעזוב, אבל הגיע הזמן, וחזרנו להורים שלי. נשארו בסך הכל יומים של חג, ובערב האחרון היתה לי הזכות להתארח בארוחת ערב מעולה שנועה חברה שלי קיימה בשרון.
מי היה מאמים שבביקור של שבועים, אבקר את תל אביב רק ביום כיפור? בלבד? וככה זה היה. הדרמנו עד ים המלח ואילת, ולתל אביב לא הגענו. החיים משתנים, וסדרי העדיפויות גם.
מקווה תמיד למצוא את האיזון, ובמיוחד מקווה שהלהבה לא תכבה. כי אני אוהבת לשתף, לכתוב, לצלם ואוהבת קהל :)
ואם באמת הגעתם עד כאן, אז כנראה שמה שאני עושה הוא עדיין נכון.
מזמינה אתכם להמשיך לעקוב, לא יודעת איפה יותר או פחות, לבנתיים מה שבטוח שהבלוג נושם.

מלא דברים. מלא מלא. חשבתי איך לפרוס את זה, והגעתי למסקנה מצחיקה, אבל פרקטית, במצב שבו אני מצאת. רשימה. הפוסט הקרוב יהיה רשימה. של דברים.

1. אני נפעמת מהתגובות של כולכם מהפוסט האחרון. קראתי בשקישה שוב ושוב ושוב את כולן (גם אלו שעדיין לא הספקתי להגיב להן..) ואני מוקירת תודה. מכל הלב. הבלוג בהחלט ממשיך, וימשיך לפעום, כי יהיה לי עצוב מידי בלעדיו, אז אני כאן לשנים הקרובות :) וגם, כי אתם קוראים כל כך מיוחדים, ונאמנים. וגם כעובדה, זו הפלטפורמה שהכי נכונה לי. שוב תודה.
2. סדנת הסתיו הסתימה אתמול. היה מוש!!!!!! אבל ממש. מוש!!!!! היו בנות נפלאות, היתה בת חן אחת, ילדונת מדהימהשבישלה לנו אוכל של יער אירופאי קסום, היה מזג אויר נפלא, היה קום איל פו. מליון צילומים מחכים לכם כאן למטה, וכמה מילים מהרשימות שלי בינהם.
3. סליחה על הקורקטיות, ועל ההתנסחות הקמצנית, אני טובעת בים משימות לסיים עד מחר..
4. לפני שאשתפך על הסדנה שהיתה, כמה עניינים מנהלתיים :)
*הראשון הוא שני מקומות אחרונים לסדנת כריסמס, ההרשמה נסגרת מחר. כתבו לי למייל הסדנאות mylovelymessworkshop@gmail.com
* ב-13 לפברואר אני משלבת כוחות עם עירית בירן ליום חד פעמי. יום של תשוקה לצילום ואוכל, הפרטים יגיעו בקרוב, אבל אתם כבר מפנים תאריך ביומן, נכון?
* בתחילת מרץ תתקיים סדנה באמצע השבוע, כאן בבולגריה. תכננו לכן מראש, אפרסם פרטים כאן בבלוג בקרוב.

היה לי העונג לארח כאן נשים בסופש האחרון. כל מיני נשים, מוכשרות, נדיבות, חבורת נשים אמיתית. וגם מאחורי הקלעים הן תמיד נוכחות, הספונסריות של הסדנה. הפעם היו כאן שתיים עם מתנות שאי אפשר היה לעמוד בייחודיות שבהן. הדר ומיכל. הדר קימל, מעצבת גרפית, מתמחה בעיצובי בוטיק. מאגדת עבורכן מארזי מתנות כל כך אחרים, מדויקים, מלאים באוירה סקנדינבית נקייה. את לוח השנה הכובש, היא עיצבה בעצמה, והוא חלק ממארז של מתנות ממעצבים ישראלים מדוייקים כמוה. אחרי קולקציה מוצלחת במיוחד שהיא חיברה בראש השנה, אחת נוספת תפציע בנובמבר, וזו הדרך ליצור איתה קשר ולהזמין מראש. הקבלה של מארז כזה היא חוויה אסתטית נפלאה בעיני.. המארזים של FEST מיוצרים מעץ טבעי, בדי פשתן וכותנה וניירות ממוחזרים.
תודה הדר על שיתוף פעולה נפלא, הבנות היו בעננים של מינימליסטיות כובשת בזכותך :)

את מיכל קורןאני מכירה משיתופי פעולה מוצלחים במיוחד שלה עם עירית בירן וקרן שביט. פעם כשחיפשתי מצרך מיוחד ברשת, הגעתי לאתר שלה, ושוטטתי בו שעה ארוכה. היא מאגדת את כל מה שאני אוהבת. כלים מעולים לבישול, פרודוקטים איכותיים, ומעל הכל, היא אחראית ליצירת חוויות קולינריות מאוד מיוחדות. מיכל בונה (כן, ממש בונה עם צוות מיומן!) מטבחי חוץ סופר מקצועיים ויש לה עמוד פייסבוק פעיל שיגרום לכם לרצות מטבח בדיוק כזה. מיכל פינקה את המשתתפות בלא פחות, מסכין אופינל הכי שיקית ואלגנטית שיש. לנו בבית יש כבר אוסף, וכשהודעתי לבויאן שעוד אחת עושה את דרכה אליו הוא באמת התרגש. הסכינים האלו הולכות איתנו לכל טיול בעולם, וללולי יש אפילו אחת משלו שקטמנו לה את החוד (בחנות, ביקשנו מהמוכר באיטליה) והיא שלו בלבד. מיכל יודעת בדיוק מה איכותי ומה נכון, והיה לי העונג לשתף איתה פעולה. ביום חמישי הקרוב מתקיימת ארוחה ברוח אנדלוסיתשמיכל ועירית בירן מקיימות, נותרו ממש מקומות אחרונים, זו הזדמנות מעולה להתרשם מהמוצר על הזה - מטבח חוץ.

אז עוד שניה צילומים מהסדנה, רק עוד תודה אחת, ענקית, למישהיא מיוחדת במינה. בת חן. כמעט ואין לה פייסבוק ואינסטגרם, היא כמעם ולא ״מרושתת״ אבל היא מוכשרת. מוכשרת אמיתית. היא הגיעה לבשל כאן בסדנה, וכבשה את המטבח בקסם שלה, ואותנו דרך האוכל. בנינוחות ראויה להערצה, בדיוק טעמים מופלא, בחמימות ונעימות ששמורות לנשים אמיצות והחלטיות, היא יצרה לנו חוויה קולינרית שהיתה חלק בלתי נפרד מהעושר של הסדנה, ומהאופי שלה. בת חן בדיוק בימים אלו עוברת לגור בישוב אבירים שבצפון, ובקנה שלה אירוח מהלב סביב שולחן גדול בנגריה של בן הזוג שלה. אני מבטיחה לעדכן אתכם כשהיא תשחרר פרטים, אחרי שיתאקלמו בחיים החדשים, שם בצפון הנעים. בת חן, היית מתנה לכולנו, תודה על הכישרון שלך!

הלוח שנה של הדר קימל חיכה לבנות כמתנה הראשונה על השולחן כשהן נכנסו לחצר הסתוית שלנו. האריזה הבאמת מושלמת שלו התמזגה עם הצבעוניות של הסתיו בצורה מושלמת. זו המתנה שתרצו להעניק לכבוד השנה החדשה! מנסיון :)

אחרי שהבנות הלכו למלון, לנוח מהנסיעה הארוכה, סידרתי עבורן שולחן ארוחת ערב חגיגי. חמותי בישלה ארוחה בולגרית מסורתית, עם כל המעדנים, בניצה, ראש סלרי בלימון, אורז עם תרד ועוד.. לקינוח, הכנתי פאי דלעת מדהים, בהשראת כל הדלעות מסביבנו בעונה הזו.

בבוקר יום שבת, בת חן התחילה להוציא מהמטבח את הקסמים שלה. תבנית הביצים הזו, שכולן היו מהתרנגולות המקסימות שלנו (!!) היתה מעדן שגרם ליום להתחיל נפלא, יחד עם הביסקיט המפורסמים שלי.
המשכנו לשוק הפשפשים,ומיד לאחר מכן לסשן ראשון בלימודי צילום. הרבה ריכוז, ומוטיבציה, ובסוף הסדנה הבנות כולן צילמו במנואל!!! והכל התחיל באותו בוקר של יום שבת שימשי בחצר שלי..
בת חן כמובן בהכנות לארוחת צהריים שתיזכר לדורות. בנחישות, ובמקצועיות, ובעזרת הסכינים המדהימות שמיכל שלחה, האופינל, היא פילטה דגים שהפכו לקציצות נפלאות. אני כל כך ברת מזל, שהיא הכינה כמות ממש גדולה, ואצלי במקפיא יושבת קופסא עמוסה בקציצות לא מבושלות, לטובת המשפחה. אושר צרוף. והפילוט, היה סשן בפני עצמו, נאבקתי עם עצמי להפסיק לצלם..

לקינוח, גלאט האגסים והשוקולד שלי, קיבל שידרוג עם מרציפן מעולה שנועה הג׳ינג׳ית השאירה לי מהסדנה הקודמת. תודה אהובה, זה היה משמח לגלות את זה פתאום, והשידרוג מעולה!

יצאנו לסשן פורטרטים בפארק היפה , למרגלות הדנובה, צילמנו באור אחורי, בתאורה נמוכה, תרגלנו עומק שדה, היתה הליכה מרגיעה וכל כך נעימה. לא רצינו שייגמר.

הזמן טס במהירות האור, יחד עם זאת, הכל שליו ורגוע. הימים עמוסים, ואינטנסיבים, יחד עם זאת זה סופ״ש איטי, עם הרבה זמן למחשבות והרהורים. לפעמים אני מסתכלת על הבנות, שוקעות ברגע מסויים, מרחפות במחשבה, נינוחות, רגועות, ואני יודעת שהן במקום טוב. סביב השולחן המון דיבורים, המון חיוכים. האוכל מקרב, ומשמח. בת חן הטבחית, ממשיכה להפעים.

יום ראשון הגיע, ויחד איתו שמש בחצר. ארוחת בוקר מפנקת, המון סופר פוד, שיבולת שועל, גוג׳י ברי, אוכמניות ומרמלדות שרקחתי בקיץ. לחם הפודינג של חמותי עם תפוזים מסוכרים ושוקולד להמתיק את הבוקר. אוכלות, ומתפנות לתרגיל סטיילינג, במקביל אורזות צידה לדרך. נוסעים ליער בוז׳וריצה. היער שבו אנחנו חווים כל כך הרבה רגעים נפלאים כמשפחה, הפעם מארח את הסדנה. והיער כל כך יפה.. צילמתי תמונה או שתיים :)
לפני שאפרוס את כל היופי הזה, אני חייבת להסביר את פשר הכריך המושלם שבת חן ״בישלה״ לנו. כריך סתתים .את ההשראה היא קיבלה מספר של מאיר שליו. סתת אחד, מילא כיכר לחם אחיד בכל טוב עגבניות וגבינה וזיתים ושמן זית, והפעיל עליו משקל ליום שלם. הכריך חומם על מחבת ברזל, והפך להנאה צרופה. ככה היה גם אצלנו ביער הבולגרי. הנאה צרופה, עם מרק גזר, סלט שומר ורימונים, ערמונים חמים מהמחבת ובראוניז סתיוים. היה נפלא. לא פחות מזה. והיתה אש, כל כל יפה, ובנות מחוייכות, ועלים ורודים. אגדה אמיתית.

וכמובן, אחרי שגרמנו לכל הבנות לקנא בסכין האופינל השווה, שלא הפסיקה לעבוד ולהצטלם כל הסדנה, גם הן קיבלו את שלהן, בלוקיישן ובסיטואציה המושלמים, ביער.

ארוחת צהרים מהחלומות, וחזרנו לעיר, לנוח קצת, ולטעון אנרגיות לקראת סשן לייטרום וארוחת ערב. מסיבת האלווין מאולתרת, גרמה לבנות להתנסות בצילומי לילה, לאור נרות, היה מצחיק והיה כיף, וסופר פוטוגני. ואיך לא, ארוחת ערב ברוח נשית, כי בנים לא אוכלים כל כך הרבה עשב כמונו... :) ככה לפחות נאמר מסביב לכל שולחן, בכל סדנה אצלי. ושוב, הרבה ירקות מושלמים, וחיוכים, ומילות פרידה, והרבה הרבה שמחה בלב.

תודה לבנות הנפלאות ששתפו פעולה בצורה מושלמת עם התחפושות, היה לי כל כך כיף לצלם אתכן!
וככה חלפה לה עוד סדנה מוצלחת, והלב מתמלא מחדש. אני כבר בצפיה לפגוש את הנשים של כריסמס, לחלוק איתן חוויות משותפות, לצחוק איתן מסביב לשולחן ולצלם יחד איתן המון. שני המקומות האחרונים לסדנה הקרובה, אולי שלכן. כתבו לי ל: mylovelymessworkshop@gmail.com

תודה גדולה לאלו שבחרו להגיע עד לכאן, לחגוג את החיים יחד איתי. יש כבר לא מעט נשים בישראל ששמעו אותי אומרת - ״ תודה לכן, אתן הסיבה והמנוע שגורם לחלום המטורף הזה שלי להיות אפשרי וממשי״.
מפרגנת בכיף לעסקים של הנשים שלקחו חלק בסדנה האחרונה:
ענבל ביטון הום סטיילינג, הדס אבידור גולדין סדנאות יצירה וכשרון על, עידית שר קי טו קיפ, מפתחות אישיים חרוטים, שימרית רפפורט, שמר קידס סיט - ספות לילדים, אורית אברהם, נגרית אמיתית, גם דורין, יעל ועינת היו איתנו :) לשאלתכן, אם כולן מגיעות בזוגות, אז ממש לא. אבל הבחלט יוצאות מלוכדות.

צלחנו כמשפחה עוד סדנה נפלאה, הכרתי עוד נשים יקרות, ונהנתי מאוד מאוד. גם אתן מוזמנות, כשתרגישו שהזמן מתאים, לקפיצה קטנה לבולגריה. נעים כאן. צ׳או. אפרת

אנחנו בגואה קרוב לחודש. הימים עפים, הגלים מטריפים, המים כחולים אנחנו מאושרים, על אמת. אנחנו במנוחה בלתי נתפסת. גם בבולגריה החיים שלנו נינוחים, אבל שיאים כמו כאן עדיין לא נרשמו. גואה נמצאת עכשיו בשקט שלפני הסערה. לפני שכל התיירים מגיעים בדצמבר. החופים נעימים, יש המון מרחב נשימה, הילדים מצאו את המקום שלהם בשניה, מנהלים כמעט לגמרי את הזמן. הודו של שנה שעברה היתה אחרת לחלוטין. באנו ״לעבוד״. הלכנו, התאמצנו, טיפסנו, הגשמנו, כבשנו. מי אם לא אני הובילה את המהלך, והאמת שגם הפעם, בידיעה, כיוונתי לגואה, וידעתי שבויאן יעריץ אותי על זה, והוא אכן :) הוא איש של הים, בויאן. נבלע בין האוקיאנוס לחול, לפעמים קשה למצוא אותו, יש לו הסוואה טבעית. המקום שלו, הוא המקום. והוא לימד את הילדים לאהוב את הים והגלים והחול והחום, ואני אוהבת אותו על זה, ושמחה שהמשפחה מרגישה אושר במקומות כאלו. מקומות של חופש, ואין סוף, וחלומות. מקומות שמעיזים בהם, והאופק שמח. מקומות של אפשרויות. בולגריה היא המקום שאנחנו חיים בו, כי בנינו לנו שם אי של שפיות, בתוך ההמון האפור. הדבר שהכי חסר לי בבולגריה נמצא כאן בהודו. אנשים שמחים, מחייכים, אדיבים, אופטימים. הודו כבשה אותי, מי יודע איך יסתיים הרומן.

אחרי ארבע שעות נסיעה לסופיה, הגענו בלילה לחבר בעיר, הספקנו לנשנש פיצה דומינוס, ולהרדם בשניות, עם הפנים למזרח. בבוקר מוקדם עלינו על טיסה לפאריז, ומשם טיסת חלומות למומבי. למה חלומות? כי לי היה מרתון מטורף של חברים והנסיך מבל איר, לילדים מאגר בלתי נגמר של סרטים, ובויאן חרפ. יש יותר טוב מזה? הטיסה עברה בקלולס, נחתנו במומבי, ותפסנו באמצע הלילה טיסה לגואה, מותשים, אבל עם מלא צפייה. בגואה חיכה לנו נהג שהסיע אותנו לחוף, ושלף - שעתיים נסיעה. כבר לא ראינו בעיניים, ופשוט נסענו.. לפנות בוקר הגענו לגסט האוס, והאמת, לא ממש זוכרת פרטים קטנים מאז, חוץ מזה שמאותו היום אנחנו כאן.. בדרום גואה.
החיים שלנו הם מערבולת, של החלטות, מקומות, תרבויות. אני אוהבת את העובדה שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו את העולם, כמו פאזל. את ההרגשה, שזה אפשרי, ושווה את המאמץ, את הטיסות הארוכות, הפרידות מהבית, מהמוכר, כדי לצאת ולגלות, ללמוד להסתקרן, ובעיקר ללמוד מהחיים. אין ספק שלפעמים יש להם רגעים מורכבים, אבל אני שמחה שאנחנו חווים אותם כמשפחה, ועוזרים אחד לשני להתגבר. אתמול בלילה מצאתי את עצמי בוכה, אחרי שהבנתי שלולה שלי, לא אכלה שלושה ימים, ומסרבת לאכול. פשוט בכיתי, לא ידעתי איך להתמודד עם זה, חשבתי שהיא נהיית חלשה, ורזה, ועוברת משבר עם האוכל. יכול להיות שזה היה ככה, מאמינה שלא פשוט לה כאן, ופשוט בכיתי. יש גם רגעים כאלו כאן, מסביב לכל מה שנפלא. שפתאום הם נראים מרכז החיים, טרגדיה גדולה, שזה מה שמעסיק אותנו. וזה באמת ככה. באותה נשימה אנחנו לא מפסיקים להיות בהודיה. כל שניה ושניה. היום היא כבר אכלה שלוש פעמים ברציפות סנדוויץ׳ טונה, בגודל של לאפה עם שווארמה בערך, ולא, היא לא רעבה, והכל עבר, סתם היה לה קשה. ולי. חוץ מזה, יש לנו רגעים מדהימים כאן ביחד. ההליכה בבוקר לצ׳אי שופ, רק שלי ושלה, עוצרות מתחת לפיקוס ההודי שמצמיח שורשים כלפי מטה, ומדמיינות את כל הפיות שבטח גרות בו. ואז הצ׳פאטי עם החביתה והצ׳אי, ואז אף אחת לא בוכה, או מתוסכלת. וזה רוב הזמן. ולולי כאן, עושה צעדים ענקיים בלהכיר לו ולנו את עצמו הרבה יותר לעומק. מגלים בו איכויות מדהימות שלא היינו מודעים להן, ומתפעלים מהילד שהוא הפך להיות, מהמודעות הגבוהה שלו, מהסקרנות הבלתי נגמרת, מכוח הרצון שלו, מהאנושיות שהוא מגלה. וגם איתו אני נלחמת, לפעמים, כשצריכים לכתוב בעיברית. ההסכם שלי מול עצמי הוא שהמשפחה מאוד גמישה, אפשר לטרוף את העולם גם באמצע השנה, אבל ממשיכים בלימודים. הודו זו הפתעה עצומה באמצע החיים, בזמן שהחיים נוכחים. אז לולי שותה, לוגם, גומע ספרים, לימודי היסטוריה, אנגלית, אבל לא זורם בקלות עם כתיבה. וזה בסדר, אני כן עושה הנחות בהודו :) לפעמים.., לא תמיד :)

אני קוראת את הפסקאות שכתבתי כאן למעלה, ומצד אחד חושבת לעצמי, מה פתאום אני כותבת כאלו פרטים מפורטים, שסביר להניח שלא מעניינים אף אחד? ואז משנה את הזוית, וחושבת, כמה אני מאושרת, להיות מסוגלת, להיות קשובה, לילדים שלי, למשפחה שלי, בפרטים הכי קטנים, ולא להיות מוסחת. לתת משמעות גדולה לקשיים של לולי בכתיבה, למשבר של לולה עם אוכל. להיות קשובה, ומחוייבת לימים של הילדים, בזמן שהם הכי צריכים אותי. ואת זה הודו יודעת לתת בשפע.

המצלמה איתי, רוב הזמן. בהתחלה הרגשתי שאני לא מצלמת כהרגלי. כי הנוף הוא חדגוני. הרגשתי קטנה מול הים, והשקיעות, והחיוכים של הילדים, שלפעמים אפילו לקחתי צעד אחורה והחלטתי לא לנסות אפילו. קצת ויתרתי. ופתאום היום, כשהתחלתי לערוך את הצילומים לפוסט, גיליתי באר עצומה, של רגעים, וצלילים, וטעמים, ממש פילהרמונית בתוך המחשב שלי, פילהרמונית של צילומים, שלא הייתי מודעת לכוח שלהם. והנה הם כאן, בפוסט הראשון מגואה. מתנצלת מראש שאין הסברים. שאין פירוט. נסחפתי לתוך השאנטי, מקווה שאצליח לסחוף גם אתכם. אלו אנחנו, המשפחה האהובה והקטנה שלי, בגואה בחודש האחרון. יש פוסט שני, שמקווה לכתוב אותו מחר. והוא יסכם את החודש המטריף הזה שעברנו כאן, רובצים על החוף, עובדים על השיזוף ועל המינד (Mind) שלנו. מחר אנחנו מדרימים, עוברים לקודלי ביץ׳ לכמה ימים, וממש בקרוב נגיע להאמפי. סוג של שביל חומוס ישראלי, שאנחנו צועדים בו בהנאה עצומה.
אהבה מהודו, אפרת.

*** המון צילומים, בלי סדר הגיוני. הכי my lovely mess שאני יכולה :) ***

אני מרגישה שיש לי זכות עצומה לחוות רגעים כאלו עם המשפחה שלי. איפה כאן אומרים תודה..?

אני כותבת מכפר
קטן בשם האמפי. מניחה שלא מעט ממי שקורא את הבלוג שמע את השם הזה, ובטח לא מעט ביקרו כאן. עדיין אין לי הגיגיים משמעותיים לכתוב, כי הגענו רק אתמול בלילה, ואנחנו עדיין מרחרחים סביב. אבל גואה. לפני שהגענו להודו, סיפרנו לחברים ולמשפחה שאנחנו נוסעים להודו. לגואה ולאיי אנדמן. הגענו לגואה, והתוכנית השתנתה. התחלנו לספר לעצמנו שאנחנו נראה את גואה, האמפי וקרלה. מדינה בדרום דרום הודו. עכשיו, כנראה שהסיפור יהיה גואה, האמפי וגואה. סיכויים גדולים שנחזור לגואה אחרי הגיחה הקצרה להאמפי. עדיין הטעם כל כך עז, עדיין הגלים עמוק בנשמה. התמכרנו לים, ולחופש האולטימטטיבי. הילדים שם בעננים. ענני גלים. חשבנו לחסוך נסיעות ארוכות, ולתכנן שוב מחדש לשנה הבאה. אז כנראה שמהאמפי נחזור לגואה. לבנתיים, הכל פתוח. למה גואה? תראו.
גם הפוסט הקודם, וגם זה - (יהיו עוד כמה מילים בסוף, אם תשארו כאן ולא תרוצו לקנות כרטיסים.. :)

את רוב הימים שלנו בילינו בין פטנם לפלולים. שני חופים בדרום גואה. הראשון הומלץ לי בקבוצות של משפחות מטייליות, והאמת הוא ממש נפלא למשפחות. יש שם המון ישראלים ולא רק. לפעמים היינו צריכים להתנתק עוד יותר, כמה שפחות הסחות מהמוד המדיטטיבי שנכנסנו אליו, ומצאנו לנו מלא פינות שקטות בסביבה. החלק הצפוני בפלולים היה האהוב עלינו. גילינו גם את קולה ביץ׳ בעקבות המלצות של כל העולם, וזו באמת פנינה אמיתית. בפוסט האחרון שאכתוב על גואה יהיה גם קודלי ביץ׳ שלצערנו בילינו בו מעט מידי..

גואה כל כך נוחה. יש בה כמעט הכל, הרבה מאוד אופציות. לילדים זה ממש גן עדן. האמת היא שבכלל לא הייתי מודעת לגודל הקהילה הישראלית שקיימת בגואה, והופתעתי ממש בגדול לגלות מגוון של פעילויות לילדים. חוץ משני בתי הספר שרוב הילדים הולכים אליהם (הכוונה היא לילדים של המשפחות שגרות בגואה לעונה ויותר) יש לא מעט דברים מגניבים שקורים שם בקביעות במהלך השבוע. אנחנו מאוד נהננו מהסרט של ימי חמישי בערב, מחוג השח מט של ניבו, ובמיוחד מהמרתון של פטנם. ריצה חד שבועית של חמישה ק״מ (כן, לא ממש מרתון ובכל זאת..) לכל מי שמעוניין, והמון ילדים. לולי נשאב לקונספט וממש ספר את הימים לימי רביעי של המרתון. בהחלט קורים שם בגואה דברים טובים, ולא קשה להבין למה משפחות רבות נמשכות לנקודה הפיצפונת הזו בעולם.

בגואה אפשר לישון ממש על החוף, כמו שאנחנו בחרנו, ולא מעט משפחות משכירות בתים, לתקופה קצרה. חישבנו מנסיון, שאם הים לא מול הפנים שלנו, ננצל את הכיף שהוא מציע פחות. ויש לנו נסיון, כי גרנו בצד השני של אבן גבירול (המזרחי) וכעובדה מוכחת הגענו הרבה פחות לים. ככה זה, אפילו אם אתה בתל אביב, או בגואה, והים לא מציץ כל בוקר מהחלון, תגיע אליו פחות. ויצא שממש צדקנו, כי מתוך כל החודש שבילינו בגואה פיספסנו יום ים אחד בלבד!

מדהימות אותי השעות שבהן אנחנו נהנים מהים. ממוקדם מאוד בבוקר, עד החושך. לולה עוזרת לדייגים לפרק את הגדים מהרשתות של הלילה מוקדם בבוקר, והשקיעה, השקיעה המדהימה של פלולים, כמה מדהים זה להיות במים החמים של הים מתחילתה של השקיעה ועד שמחשיך לגמרי. קסם של זמן, בעיקר כשאני מצליחה להתגנב ולחבק את הקטנים שלי חזק מתחת למים. אה, ולולה לגמרי לימדה את עצמה לשחות! לבד לחלוטין.

אני כותבת את הפוסט הזה אחרי המעבר הראשון שלנו מגואה. כמו שכתבתי למעלה, גואה שאבה אותנו חזק. אז איך באמת נפרדים מהשקיעות המדהימות האלו, מהמים החמימים, מהחוסר דאגות לכלום? מהדגים! מהאוכל הנפלא?

משתדלים לא להגיד את זה בכלל, בטח שלא בקול רם, אבל בסופו של דבר זה יקרה, החופשה שלנו תסתיים, ובטח ממש לפני הסוף כבר נתחיל עם המחשבות לפעם הבאה. כמות האנשים שאני מכירה, שבילו שש פעמים בהודו הולכת וגדלה... אבל, אני תמיד מחוברת עם העורק הראשי לבית. מקבלת דיווחים. בולגריה התקררה, הסתיו כמעט חלף והחורף מתחיל להטיל קסמים. מתפללת כבר מעכשיו לחורף לבן וקר, אני בטוחה שזה יהיה שינויי מרענן מהודו החמה.
מאוד מקווה למצוא את הזמן לעדכן את הבלוג מהאמפי בזמן אמת. מקווה שבזמן שהילדים כאן לומדים לתופף, לטפס על בולדרים ולעשות יוגה, אני אמצא את הזמן לדברים האהובים שלי, הבלוג.
וכמובן, אל תשכחו להתעדכן כי ממש בשבוע הקרוב אפרסם תאריך חדש לסדנת אמצע שבוע בחודש מרץ. כן, עוד סדנת חורף, כי זה משהו שחייבים לחוות. חורף בולגרי. ומי יודע, אולי יום אחד הסדנאות ינדדו להודו..
אהבה, אפרת

בשיא הספונטניות, יושבת לי במסעדה של הגסטהאוס בהאמפי, פורקת את הצילומים מהימים האחרונים, וחשבתי, אולי האינטרנט יישתף פעולה, ואצליח לכתוב פוסט. וזה קרה!
האמת, פוסט קטן קטן, שאני ממש אוהבת. לא שקיעות מרהיבות, לא חופים אין סופיים. תבלינים. לולי אומר שהוא יודע מתי נחזור לבולגריה. כשאימא תתגעגע למטבח. וזה נכון. ברגע שארגיש שאני צריכה את המטבח שלי, לא אוכל להמשיך ולהסחב עם תיקים על הגב בין גסטהאוסים ולבחור מנות מתפריט שמציע אוכל הודי או שניצל בפיתה. זו האמת. כשארגיש שארצה לערבב לבד את הדיסה שלי בבוקר, עם התבלינים שאני אוהבת, לאפות את העוגות שלי עם מקלות הוניל הממכרים, ולבחור לבד שזיפים ועגבניות בשוק, אז זה הזמן לחזור הביתה. כשהגעגוע לריחות מהמטבח יגדל.
כשהיינו בגואה, נסענו עם הלוקאצ׳ים,שהם סאגה נפלאה בפני עצמה, לחוות תבלינים. שלושה ילדים שלהם, שניים שלנו. לא יודעת מה חשבתי לעצמי, שאולי זה יהיה שיעור מקיף בגידול תבלינים, במטבח פיוז׳ן, בבישול, במערכות אקולוגיות, לא יודעת. האמת היא, שהילדים לגמרי היו בשלהם. לא יודעת מה חשבתי. אם אשאל אותם היום איך צומח מקל וניל, אולי רק לולה תתן לי תשובה. ואם אשאל איך צומח הל, אז אף אחד לא יבין מה אני רוצה. אבל אם אשאל אותם איך היה בחוות התבלינים עם הלוקאצ׳ים, הם יגידו אש. כי באמת הם נהנו מאוד, וזה מה שחשוב, לא..?
ולעיניינים שלי :)
רמת ההתרגשות שלי כל כך עלתה, ובמיוחד כשהגענו לוניל :) האמת שמהרגע ששמעתי שיש כזה מקום בקרבתנו, חיכיתי ליום שנסע לשם. חלום שתהגשם - לראות איך צומח הוניל. אני צנועה. קיצור, היה באמת מרתק, קיבלנו הסברים מפורטים ממנהלת החווה על המגוון שצומח שם. וינל, כמובן, הל (ידעתם שהיא מלכת התבלינים? והמלך הוא כמובן הזעפרן. ) מוסקט, פלפל קינמון, קשיו ועוד מלא דברים מרתקים. זה מסוג הדברים שמוציאים אותך מהחוף בגואה, כי אתה לא מתחייב להרבה זמן, חוזר תוך חצי יום לים..
החוויה של לצעוד בין צמחיה סבוכה, ועוד בבוקר שבו ירק גשם, והכל היה רטוב ולח, ממש חיי ג׳ונגל אמיתים. אני נהנתי במיוחד, ויש לי הרגשה, שאם נחליט לחזור לגואה אחרי הביקור כאן בהאמפי, יש מצב גדול שאמצא את עצמי שם שוב.
פאוזה קטנה, בא לי לשתף במה שקורה ממש עכשיו סביבי. אז ככה: באמצע המסעדה של הגסטהאוס, מקבץ של ישראלים, מכל מיני מקומות בארץ, וכל מיני סיפורים מרתקים. בטלביזיה הילדים ורוב הטיילים רואים ״מבצע סבתא״ משמאלי יש מזרן (כל הישיבה כאן על מזרנים) שמתחתיו התקבצו איזה 10 קרפדות, ומחכים שמישהו יבוא להוציא אותן משם, כדי שהבחורה הנחמדה ששכבה על המזרן תוכל לחזור למקום שלה. המלצר לוקח הזמנה של 10 תה עם נענע, בשולחן לימיני משחקים קלפים. האורות עמומים מאוד, או מחסכון אי כי ככה זה בהודו. סך הכל עוד ערב רגוע, אחרי היום הנפלא שהיה לנו כאן, בין שיטוטים על הטוסטוסים (!!!) בין האגם למפלים לאיזור טיפוס.
עוד יום בהודו, ונשאר רק להגיד תודה על ההזדמנות.
בסדר אקראי לחלוטין, הצילומים מהחווה הירוקה. אנחנו, הלוקאצ׳ים ומקלות הוניל.

לתת את הטון לסדנה, אני צריכה רק שבויאן יקנה פרחים. אין מישהו אלוף יותר ממנו בעולם בלבחור פרחים. ככה ממש, אני שולחת אותו למשימה, ואין לו מושג כמה הוא יהיה משמעותי בהחלטות שלו. הוא מבין. הוא יודע.

חזרנו מהודו לעשיה מטורפת. שבועיים לסדנה, הילדים צריכים לחזור לשיגרה, החורף תקף אותנו ולא היינו מוכנים, והפרידה מגואה. לא אשקר ואכתוב שבשניה הכל התאפס כי לא. התיקים נשארו ארוזים עד לרגע האחרון שהבנות הגיעו הנה. אבל האמת היא, שאני בן אדם כל כך ויזואלי, שאין אצלי רשימות וטבלאות וכו׳. אני צריכה רק לדמיין אימג׳ בראש, והכל מסתדר ברגע. כמו במשחק טטריס. רואה אורות מנצנצים, כוסות שמפניה ורודות ויודעת מה בדיוק אני צריכה להשלים את הטטריס הזה. הדימויים האלו הציפו אותי כמעט כל יום בהודו, וכל מה שנאר לעשות זה לקבץ את כל הפריטים האלו אצלי בבית. לכבוד הסדנה. והחגיגיות של כריסמס כל כך נעימה, כל כך פוטוגנית.

ארוחת הערב בושלה על ידי חמותי הסופרוומן שלא מאכזבת בשום מעדן, כרגיל. הבנות הפשירו בבית מהדרך, ומהקור ואלכוהול היה מרכיב חשוב כל הסדנה :)... מיד כשהן הגיעו הוצפתי ברגשות כל כך נעימים. גם הן מביאות את ישראל אלי הביתה כל פעם מחדש, וגם, אני כל כך אוהבת לארח. אוהבת לקשקש, אוהבת שולחנות ערוכים עם מפות ונרות ואוכל טוב, וחברת בנות. כתבתי את זה פעם, העובדה שאנחנו כאן, כשאנחנו בבולגריה די מבודדים מחברה, לא מפריעה לי בכלל. אני יודעת שפעם בשלושה חודשים נשלח אלי טיל אנרגיה חברתי מישראל, שכל כך כיף לי להיות חלק ממנו. הסדנאות האלו מניעות אותי קדימה, מייצרות אדרנלין וסיפוק לחודשים השקטים שמגיעים אחריהן.
אין סיכויי שפיספסתן את העובדה ששרית נובק, הרי היא מיספטל הנפלאה,נענתה לבקשה שלי להגיע ולהיות חלק מהסדנה יחד איתי. תקשיבו, שרית היא משהו מיוחד באמת. כבר בערב שהיא הגיעה מיקסק התחיל לשיר ולרקוד, וריחות של מרק מנגולד אלוהי הציפו לי את הלב. לא ידעתי למה לצפות, אחרי הכל ההיכרות שלנו היא העיקר וירטואלית, אני עושה מליון לבבות לכל מה שהיא מפרסמת, כי כשזה מושלם זה מושלם. ורציתי חלק מהעוגה הזו שלה :) והיא הגיעה, ובקוליות שלא נראתה מעולם, תפעלה את המטבח מהשניה הראשונה, בלי מנוחה, עם המון אהבה לעשיה, ממש רואים כמה היא נהנית בכל רגע. הכל קטן עליה. היא לא מוכנה לקבל עזרה, אין פיספוסים, שרית, את אחת ויחידה. רק הרוגע שהיא השרתה במטבח רק בשביל זה אני רוצה שהיא תהיה כאן כל יום :) יקירה, היית מעל ומעבר את יודעת את זה, מליון תודות.

הרגשתי שבסדנה הזו למדנו כל כך הרבה, וזה משמח מאוד. הספקנו גם את השוק פשפשים בבוקר, הבנות חזרו עמוסות בשקיות ובשוקולדים מהסופר הסמוך, והתכוננו ללימודים רציניים. היה לי כיף, הרגשתי שהן מבינות הכל, הלמידה זרמה מצויין, ותוך כדי המטבח רחש. ארוחת צהריים מופלאה, ועוגה אחת שתזכר לדורות. עוגת השמרים של שרית.

לפני ארוחת הערב יצאנו לדנובה היפהיפיה. אי אפשר להיות בוידין ולא לראות את הפלא הזה. המקום שלי.את רוב השעות שאני מבלה כאן מחוץ לבית אני מבלה בדנובה. בקיץ, בחורף, כל השנה. הרוגע שהמקום הזה משרה, במיוחד בזמן הדמדומים הוא פרייסלס. תרגלנו צילומים בתאורה נמוכה, צילומי פורטרט, צמצמים, קומפוזיציות. השמש שקעה מהר והשאירה טעם של עוד.

התאהבתי בלוק של גלית מהרגע שהיא נכנסה. פאשניסטה כזו שהתאימה את עצמה במדוייק לכל פריים שלי בלי לדעת אפילו :)
ושוב, אורחת ערב, מפות נרות יין כל הדברים שעושים שמח בלב. שיחות בנות, מוזיקה תמיד ברקע. החיים יכולים לחייך ובגדול. חזרנו מגואה והרגשנו שהשארנו את היכולת להיות שלווים שם, על החוף בין החול והמים. אבל בערב ההוא היתה לי את אותה הרגשה מתוקה, של אני לא רוצה להיות בשום מקום אחר כרגע.

נורה חברה שלי, הגיע ללמד את הבנות לארוג בנול. אני אוהבת ריטואלים. אוהבת שהן מרגישות שהן מגיעות למשהו מוכר, אבל מפתיע.
למחרת בבוקר התעוררנו לדיסה חמה ומפנקת עם אוכמניות טריות, ולחם הפודינג המפורסם של חמותי. כבר שמעתי מכמה בנות שהן מגיעות לסדנה כדי לטעום אותו, ובצדק :) תרגולים של צילום טבע דומם, המרנגים המהוללים של שרית, אתגרים בסטיילינג, וכל זה תוך כדי ששרית ואני אורזות את סלסלת הקש ליציאה ליער. כי אי אפשר לבוא לבקר אותי כאן בבולגריה, בלי לטעום מהטבע המופלא שמסביבנו. זה לעולם לא יקרה. הסיבה שמחזיקה אותי כאן ככ חזק, היא כמובן הטבע. ההרים, הנחלים, המרחבים והוואדיות. והדנובה. אני מעריצה את העובדה שכל זה פרוש לפני ואני יכולה להנות מזה ממש במרחק 15 דקות נסיעה. החופש שהטבע משדר, השקט, זה המקום שבו אני מתכננת הלאה. סדנאות, חופשות, רצונות. אז אין סיכויי שלא אשתף את הבנות בזה.

היער. אותו יער מפורסם,היער הוורוד מהסדנה הקודמת, היער המכשף. זה המגרש משחקים שלנו. הכל אפשרי שם. שרית, בנון שלנטיות תקתקה עוגת לימון משכרת, ארזנו מרשמלו ושוקולד, קצת שמיכות והרבה עצים למדורה.

בויאן ולולה מיד אילתרו סירה להשיט בנהר, המדורה היתה חמה ונעימה, העוגה היתה נפלאה, והשוקו מושלם. תרגלו הקפאת תנועה, והבנות הראו שליטה מדהימה בחשיפות בהשוואה ליום שלפני!
את המתנות לסדנה הזו פחות צילמתי, חלקן היו מהודו, שהבאתי במיוחד, חלקן מהסורגות המקומיות כאן בוידין, חלקן מהנגריה, אבל היתה מתנה אחת קסומה מהספונסרית הראשית הפעם שהלא היא ליהי משוגרקראפטר! העובדה ששרית מגיעה פתחה את הרעיון הנפלא הזה לשתף פעולה עם ליהי. ליהי שלחה לכל אחת מהבנות גודי בג מפנק במיוחד עם אבקות מנצנצות, תמציות וניל צבעי מאכל, והכל הכל מנצנץ. היא ידעה איך לשמח קבוצת בנות בדיוק כמו שצריך :) המתנות נארזו על ידי שרית בעטיפה מושלמת של נייר אפיה כמו סוכריות :) וקצת לפני שעזבנו, אחרי שהמרשמלו נמס לתוך השוקו, והעוגה היתה נעימה בבטן, אחרי שצילמנו בלי סוף, הבנות קיבלו את המתנות.

ארזנו את עצמנו חזרה אחרי שלוש שעות קסומות, לבית החמים ולמעדנים של שרית. ארוחת צהריים זריזה והרבה מנוחה אחריה לקראת הערב, ערב השנה החדשה!

חזרה לבית החמים, סשן מדוייק על איך עובדים עם לייטרום, הדגמות של תמונות, ופתאום, כולן רואות את התוצרים. זה היה רגע שווה במיוחד. הכל התנקז למחשבים, לקבצים, למשהו ממשי. ואפשר להתענג על התוצאות. את ארוחת הערה התחלנו עם אלכוהול, כוסית אחת לכולן, כי סופ״ש כזה צריך לחגוג עד הסוף.

קצת לפני שהארוחה התחילה, האימג׳ היחיד שעלה לי בראש הוא של הדנובה. שניה לפני סיום הסדנה, הרשתי לעצמי להגיד בלב, שהיה לי מדהים. דמיינתי את הדנובה, והרגשתי שנהנתי. סיפוק עצום.

האלכוהול זורם, האורות מנצנצים, גלית היפה בפריים שלי, לא יכולתי לבקש יותר. המסיבה התחילה, ונמשכה יחד עם הזיקוקים לקראת השנה החדשה. מאחלת לעצמי להתחיל כל שנה בדיוק אותו הדבר. ככה.

לא יודעת מתי שרית הספיקה להכין בר קינוחים שלא מבייש סלון פריזאי בגדולתו. שולחן הנחושת שלי בסלון מעולם לא היה כל כך סקסי. הקינוחים היו מענגים, המוזיקה היתה נפלאה, החברה מעולה, וסך הכל- הכל טוב. ש-2018 תמשיך בדיוק כמו שהיא התחילה, ואנחנו נסתדר :)

תשארו בסביבה, ביום שני הקרוב אעדכן כאן בבלוג על סדנה ה י ס ט רי ת לא פחות מזה שאקיים יחד עם עירית בירן ב-13 לפברואר בשדה ורבורג ישראל. וגם , כמובן, איך לא אפרסם תאריך מנצנץ לסדנת בולגריה הקרובה. אתן לא רוצות להחמיץ את כל הטוב הזה..
אהבה מבולגריה, אפרת

הוגה. Hygge .סוד האושר של הנורדים? למה? כי אנחנו כל כך, אבל כל כך רוצים להיות מאושרים, ואם יש ממי ללמוד מסתבר שזה מהם. ריכוז מטורף של כל מה שמשמח, שנעים, שמפנק. התכרבלות עם החיים. לפני כמה חודשים באחת משיחות הוואטס אפ שלנו, עירית הציעה את הקונספט. זה שאנחנו אוהבות ליצור יחד זו כבר היסטוריה. ואת עירית בירן מסטודיו NOW POTTERY אתם כבר בטח מכירים. פצצת אנרגיה וכישרון. בדיוק כמו שאני אוהבת. הפעם הראשונה שנפגשנו היתה כשהיא הגיעה לסדנה בבולגריה. אי שם ב-2014.. הפעם השניה היתה בבית החם והמלטף שלה בישראל, סדנה שעשינו יחד, היא מבשלת, אני עם המצלמה. וערימות של וורדים אנגלים סביבנו. ואז..שוב בבולגריה! כשהיא הגיעה לנצח על המטבח שהפך למעבדת קסמים.הכי לא מעבדה, הכי מהלב, אבל כל כך מדוייק..

ועכשיו? עכשיו ממשיכות, כי אנחנו לא אוהבות כל כך לנוח מסתבר. שתינו מזמינות אתכם להצטרף אלינו ליום שהוא התגשמות כל מה שאנחנו אוהבות. טוות עבורכם מטעמים ויזואלים ומטעמים לחיך, מאגדות את כל האמונות היומיומיות הקטנות שלנו, לכדי עשיה. לא היה לי מושג שאני חייה חיי הוגה, לא היה לי מושג מה זה אומר ושהמונח הזה בכלל קיים. מזל שיש לי חברות כאלו שוות. אז קדימה, פורשת לפניכם את כל הפרטים, ואתם? פשוט תמהרו כי רוב הסדנה כבר מלאה..

מה זה הוגה? הוגה זו מילה דנית, שמכילה בתוכה את האלמנטים שמייצרים סוג מסויים של חיים. אותם חים שמחים ומלאים של הנורדים. מה למשל? אז קודם כל יש ספרנפלא שתורגם לעיברית, וממנו לקחנו את ההשראה. הוגה זה משקאות חמים, נרות, קפה, צילום, אח בוערת, קרמיקה, חג המולד, משחקי לוח, מוזיקה, חופשה, דברי מתיקה ועוגות, בישול, ספרים, ימי הולדת, טלביזיה, מזג אויר סוער, אלכוהול, חיות מחמד, מסיבות, צמחים, ואתם בטח יכולים להמשיך לדמיין. אין סיכויי שאתם לא חושקים במשקה מרוכז במיוחד של כל הדברים האלו..

מה לעירית ולי ולהוגה? מסתבר שהכל. בלי לדעת, בלי הגדרות, בלי תחקירים, אנחנו שם. מכוונות לדברים האלו יום יום. כל סדנה שאני מקיימת סובבת סביב קונספט. הפעם, עירית כיוונה, ואני לא הייתי צריכה ללכת רחוק. שתינו כבר שם. מזמינות אתכם להצטרף.

צילום והוגה. האור הצפוני. מזמינות אתכם לסדנה יומית. סדנת צילום, סטיילינג ואוכל. בהשראת ההוגה - תורת האושר הנורדית. לפי ההוגה, ואני מצצטת מהספר: "העיסוק באמנות הצילום מגביר את המודעות לאור ומשפר את היכולת לראות, להבין ולהעריך אותו". מי שביקרה אותי באחת הסדנאות יודעת שאני תמיד אומרת שיש שני דובדבנים בקצפת של הצילום. הצמצם והאור. את שניהם אני מעריצה, הם הכלים האהובים עלי. בבוקר הסדנה אעביר סשן בסיסי על תפעול מצלמות SLR באופן ידני. שליטה על האור. אתם לא חייבים להיות מנוסים, פשוט להגיע עם המצלמה.

במסגרת החלק הצילומי של הסדנה, נבנה כמה סטים מוקפדים, בין אם זה יהיה דייניש עם קרם וקפה, ידים אוחזות בספלי קרמיקה עם סוודר חורפי, אח בוערת שמבצבצת בין ערימות ספרים, או ילדים מלקקים ממתקים עם כובעי צמר, כי בחוץ מאוד סוער.. נצלם טבע דומם, נצלם ילדים, נצלם אלמנטים בתנועה. נצלם במשך כל היום, סצנות שמתקשרות באופן ישיר עם חיים הוגים. ננסה להכניס את הפשטות והצניעות, וההנאה מהרגע, ליום הזה של הסדנה.

אוכל והוגה. השרביט לעירית. נזיד בשר גדול וחורפי יחכה לכם בשעות הצהריים, עם מיני חמוצים, וריבות ולחמי שיפון, קטניות חורפיות וירקות צבעוניים, יין חם, ועוגות ודגים מלוחים. כי ככה הנורדים, יודעים הכי טוב, מה הכי טוב :) בראנץ'בוקר מפנק ימתין לכם כשתגיעו, עם מאפי שמרים נורדים משכרים, אולי קצת יין חם או שוקו עם מרשמלו, נראה..

אנחנו נצלם ונאכל, ונחגוג את החיים. עירית ואני עובדות כבר עבורכם. מדייקות את הסטיילינג, מדייקות את התפריט, מדייקות את שיתופי הפעולה. בראש שלי מתרוצצים להם עשרות אימג'ים נורדים שנצלם, רגעים קטנים וכובשים, של תאורה נמוכה, נרות, ואדי תבשיל חם. כבר לא יכולה לחכות..

מה תכלס? אז ככה:

מתי? 13.2.2018 10:00-16:00

איפה? ביתה של עירית בירן בשדה ורבורג ישראל.

למי מיועדת הסדנה? גברים ונשים כאחד, מתחילים בצילום, ומתקדמים שרוצים את החוויה הכוללת. שימו לב שאקדיש שעתיים בבוקר לתפעול ידני של מצלמת DSLR.

מה צריך? מצלמת DSLR.

מחיר: 1000 ש"ח פלוס מע"מ

תפריט: לא כשר, בשרי

איך נרשמים? שולחים לי מייל ל: mylovelymessworkshop@gmail.com שימו לב שרוב הסדנה כבר מלאה. מהרו.

דמי ביטול: לצערנו ההרשמה היא סופית, אלא אם כן תהיה משתתפת במקומכן.

מה עכשיו? קדימה, להרשם. מחכות ומצפות לכם בפברואר. אנחנו מתחייבות לחוויה שלא תשכחו. עשייה מאהבה, אהבה לצילום, לאוכל ולאסטטיקה. ובעיקר, לחיים.

*מכיוון שכבר התחלנו לעבוד על הסדנה מזמן, שמחה לכתוב שכבר יש לנו שיתופי פעולה לא פחות ממדהימים. אם אתם חושבים שהמוצר שלכם הוא ברוח ההוגה, ותרצו לקחת חלק בחגיגה, כתבו לי למייל: mylovelymessworkshop@gmail.com

ולבנתיים, מפנקת כאן בצילומים שצילמתי עבור הסטודיו לקרמיקה של עירית באוקטובר האחרון. הסדנה, תתקיים באותו לוקיישן מדהים, עם הכלים הנפלאים של עירית והמצלמה שלי. ואתם. צ'או. מתרגשות לקראתכם! עירית ואפרת.

חשיפה לאור הצפוני - סדנת צילום סטיילינג וקולינרה בשדה וורבורג. הגיע הזמן לשתף גם אתכם בכל הטוב שהיה שם, לא...? אז הפעם, החלטתי להתחיל עם התודות. כי כל מה שקורה לפני הסדנה, מאחורי הקלעים, ותוך כדי, כל זה שזור באנשים נפלאים ומוכשרים, שבעזרתם, המשוואה נפתרת. אז נתחיל?
עירית בירן מסטודיו נאו פוטרי NOW POTTERYהמארחת האולטימטיבית. שיתופי הפעולה ביננו הולכים ומשתבחים.. הבית של עירית היה תפאורה מושלמת לחוויה ההוגית שחגגנו יחד עם הבנות. הטבע הנהדר שסובב את הבית, המזג אויר הסוער והצפוני שסידרנו לעצמנו, הכלים המדוייקים שלה, והאוכל שסגר את כל החוייה לשלם אחד עצום. רק אני יודעת כמה קשה עירית עבדה לקראת היום הזה, כי אין דרך אחרת, לא...? מתחילת היום, עירית פינקה אותנו ביין המתובל החלומי, שכמותו לא טעמתי מעולם.. מאפי קינמון מעשי ידיה, שכמו נשלחו על אייל צפוני מאי שם בצפון אירופה.. ימים היא עבדה על צנצנות ירקות כבושים, הרינג, ריבות ושאר פינוקי מזווה, שזכו לצילום נפלא. בצהריים, היינו בעלות מזל, לטעום את צלי הבשר המפנק שלה, שהוגש בקערות פורצלן גדולות, ישר לשולחן עמוס באוכל מנחם. עירית, האוכל שלך מזון אלים. סקרנית לפעם הבאה..

את שולחן הבוקר, ערכנו ביום שלפני עם מתנות קטנות והוגיות, מפנקות ונעימות.
הדר, מעצבת מוכשרת מהמותג FEST שכולו מושתת על עקרונות ההוגה, העניקה לכל משתתפת מסננת תה וחליטה ארוזות נפלא.

עדי אנדולט מהמותג ממתקים של פעם פינקה את המשתתפות בכל כך הרבה ממתקים עבודת יד, כאלו של פעם.. מרשמלו ופאדג׳ וטופי, והכל ארוז כמו פעם בעטיפות נייר מתוקות. בסשן הצילומים בסוף, הממתקים שלה כיכבו, כל כך פוטוגנים ומשמחים.

בארוחת הבוקר, הצטרפו לחגיגה שני אנשים מאוד מוכשרים. הראשונה, חברה מרחוק, שאני כבר ממש מחכה לפגוש - מיכל קורן מרשימת מכולת. בבוקר מוקדם, בין כל ההכנות, נכנס בחור עם מגש עצום, ובתוכו זהב כתום. מיכל שלחה עבור הסדנה סלמון כבוש, לא רק הכי פוטוגני שפגשתי, גם הכי טעים בעולם.. הודעתי בבוקר שאני לא יכולה להתחיל לאכול ככ מוקדם, ואוותר על פינוקים מתוקים, אבל כשהוא הגיע, הסלמון, הייתי חיבת לצלול לתוך המגש.. מיכל, תודה!

ושניה לפני שאני מראה לכם אותו, אני מצרפת עוד איש מוכשר שעזר לסיטואציה להיות מושלמת, כי מה עוד צריך חוץ מהסלמון של מיכל? לחם. ולא סתם לחם. עודד רסלר. זה האיש שלכם מעכשיו. שווה לעקוב אחרי החשבון שלו באינסטוש. לחם נורדי ביי דה בוק. כמה יפהיהפה ככה טעים. והנה הם שני הכוכבים:

האנשים הנפלאים שדאגו לנו לאלכוהול משובח מהבוקר ועד הסוף, הם לא אחרים מייקב פלטר. הם לא רק יקב נפלא, הם גם מזקקה נפלאה , ובכלל מותג מנצח עם עיצוב מטריף, משובח מובחר ויוקרתי. היין היה נפלא, שניהם, האדום והמבעבע, וגם הברנדי שהם שלחו, חימם אותנו בדיוק כשהיה צריך. תודה פלטר, אתם באמת TOP.

לפני שאני מראה מה היה בין לבין, תודה אחרונה לקפה נחת מכיכר דיזינגוף, שסגרו לי מצויין את הפינה של CHEMEX. היה לי ויז׳ן, לשתף את הבנות באהבה גדולה שלי - קפה, וקפה נחת שלחו לנו שני קנקני זכוכית של מותג העל, הסופר מעוצב קימקס. תכנסו לקישור תבינו על מה אני מדברת. סיימנו את היום בסשן הדגמת הכנת קפה, שהיה פוטוגני בפני עצמו. כי ככה הנורדים, מכורים לקפה..

אז נתחיל עם ארוחת הבוקר....?

מייד אחרי ארוחת הבוקר התחלנו סשן טכני מאוד, למדנו והמון, היה נפלא סביב השולחן, ובעיקר מספק מאוד כשהבנות מבינות בקלות ומיישמות עוד באותו היום.

ארוחת הצהריים התחילה עם שמש חמימה, והמשיכה עם ממטרים נעימים, ממש כמו בנורדיה, לא...? מזג אויר סוער הוא לגמרי חלק הוגי, והאוירה היתה סוחפת ומדוייקת לאורך כל היום.

הקינוחים הם תמיד החלק האהוב עלי. אחרי הבשר :) כי הם כל כך קלים לצילום, וכל כך פוטוגנים, הבנות תרגלו צילום טבע דומם, צילום ילדים, הקפאת תנועה ומפתחי צמצם. סידרנו ״פינות״ צילום עבור כל התרגולים האלו, ולשמחתי הרבה, אישה יקרה ומוכשרת הצטרפה אלינו ליום הזה, והיתה נעימה ונפלאה במיוחד. מיטל דור, שהיא חברה וצלמת מוכשרת. מיטל עזרה עם כיווני מצלמות, טיפים לחשיפות, ובכלל, היתה חלק מהאוירה הנעימה במיוחד. תודה יקירה מכל הלב!

עד כאן הפעם. איזה עונג צרוף זה היה, לבלות שוב בחברת עירית ושאר הנשים המוכשרות שהיו חלק מהחגיגה. תחושות הסיפוק והמנוע קדימה עצומות בסוף ימים כאלו. ואני מפצירה בעירית לשחרר לעם מתכונים דרך הניוזלטר השווה שלה,שכדאי לכם מאוד להיות מנויים עליו. שוב, תודה לכל העוסקים במלאכת האסטטיקה, זה הופך את היומיום לפשוט יותר כשהכל סביבך יפה כל כך..

ולעיניינים חשובים אחרים :)
בסוף חודש אפריל תפתח לראשונה סדנאת צילום לגברים ונשים יחד!!אז אם אתם בעניין של לטייל עם הבנזוג, זו החופשה הכי מיוחדת שתוכלו לדמיין. התאריך הוא ה-27 לאפריל, וההרשמה תפתח בימים הקרובים ממש.
בנוסף, במהלך חודש מאי יפתחו שתי סדנאות. האחת למתחילות, והשניה למתקדמות. פוסט חגיגי במיוחד יעלה לכבוד שלושת התאריכים המרגשים האלו, עם כל הפרטים הנחוצים.

הלו הלו!
מתרגשת מליון, להזמין אתכם, הפעם, נשים וגברים, לסדנאת אש.
ואני לא לבד. כי שיתופי פעולה, ובטח ברמות דיוק כאלו, הם הדרייב החדש שלי. קוראים יקרים, דניה ווינר. מתכוניישן.צלמת מחוננת, מחלוצות צילום המזון בישראל, בלוגרית אלופה, והיום, גם בשלנית מסקרנת, עם המון תשוקה שבוערת בה, לבישול חוץ, לחומרי גלם מעולים, לאיכות. דניה, ומתכוניישן, נתנו את הטון במשך שנים רבות לכל בלוגי האוכל בישראל. אנחנו מחזרות אחת אחרי השניה כבר המון זמן, בגלקסיה הנפלאה הזו שקוראים לה רשתות חברתיות (ותודה להן שהביאוני עד הלום... ) וביום האחרון שלי בישראל, נפגשנו סוף סוף, כדי לסגור עבורכם את כל הפרטים לסדנה הקרובה. אז דניה, תודה שהסכמת להגיע, אני יודעת, שתהיה סדנה מדהימה, עם הדיוק המופתי שלך :) נתחיל בפרטים? כי יש הרבה, ומפתיעים!

מי זה פרנסיס מלמן?
קודם כל הוא דמות, לפני הכל. כמו כל אמן גדול. טונות של כריזמה, ועוד יותר טונות של שיגעון. תציצו בלינק הזה, לא תרצו משהו אחר אחרי זה. הסדנה של דניה ושלי, כולה תהיה הומאז׳ לאדון פרנסיס. כי ככה זה. תשוקה היא משהוא מדבק, כשמישהו עם תשוקה גדולה עושה משהו גאוני, אתה מיד נשבה. נופל שדוד. אנחנו רוצות להיות חלק מהעשיה הנפלאה הזו, הטקסיות של האוכל, הטקסיות של יצירת האימג׳. האסטטיקה של ה-outdoor, היא המנוע שלי מאז שעברתי לבולגריה, וגם דניה מוצאת המון השראה בתחום הזה. אז הקונספט של הסדנה הוא בישול באש. אמרתי שתהיה אש.. אנחנו מקימות סשן פירומני מטורף, בגבעות של צפון בולגריה, במיוחד בשבילכם.

מתי?
11-13 למאי 2018.
הגעה לסופיה ביום שישי בצהריים. נסיעה של 4 שעות לאי הקסום שלנו כאן בבולגריה. צפון מערב בולגריה, על הגבול עם רומניה וסרביה. הארד קור מזרח אירופה :) הסדנה מסתיימת בלילה שבין ראשון לשני (אחרי הרבה אלכוהול, כן..?) ומשם נסיעת לילה בהסעה מאורגנת כמו בהלוך לשדה בסופיה. ב-9 בבוקר יום שני אתם חזרה בישראל.

למי הסדנה מיועדת?
גברים ונשים הפעם! כן. הגיע הזמן, לא? סופ״ש זוגי מהחלומות הקרניבורים שלכם. יהיה הרבה בשר, אז לא הייתי ממליצה לצמחונים הפעם. או שבאחריותכם.
הסדנה מיועדת למתחילים. נלמד את יסודות הצילום מהבסיס. גם אם לא נגעתם במצלמה מעולם, ויש לכם מצלמת DSLR, זה המקום בשבילכם. וגם, אם אתם מעוניינים בכל האקסטרות שאנחנו מציעות, כמו החוויה והאוירה, וכן יש לכם ידע בצילום, תבואו! מתחייבת שתצאו מרוצים.
אקסטרא ענק, דניה לא רק תגיע לבשל עבורינו, היא גם תעביר סשן שלם בצילומי מזון. אם ללמוד ממישהיא בארץ, אז מדניה. נקודה. לדעתי זה מספיק כדי להרשם. כל השאר נלווה.

מה צריך?
הרבה תשוקה לאסטטיקה, לצילום ולאוכל. והרבה תאבון.

איפה ישנים?
מלון נפלא, באמצע הפארק המוריק של מאי. הכל, אבל הכל יפרח לכבודכם. מרבדים של פרחים לבנים, וכמויות בלתי נתפשות של ציפורים יעירו אתכם בבוקר. יש חדרים זוגים וחדרים ליחידים. מה שמתאים לכם. המלון נמצא חמש דקות הליכה מהבית שלי, שהוא מרכז הסדנה.

מה בתפריט?
לימודי צילום והרבה. לימודי תוכנת עריכה, לייטרום. התנסות בסטיילינג. וכמובן סשן מקצועי בצילום מזון מאת דניה. כל הסודות ייחשפו. וגם, אוכל. ויין. הרבה אוכל מפנק, מנחם, טעים. מאוד. אנחנו לא חוסכות בכלום. מה שהאוירה דורשת, יושג. נבעיר עבורכים מדורות, נבשל בסגנון פראי, ממש כמו פרנסיס, אי שם בפטגוניה המושלגת. את הצילומים לפוסט הזה צילמתי היום. לא יכולתי לבקש תפאורה מושלמת יותר עבור הפוסט. כי פרנסיס, מעריץ את החוץ. מעריך את החוץ. אחד המשפטים שהכי חרוטים לי מהפרק בנטפליקס הוא: you dont grow on a secure path. מעריצה את המשפט הזה. כל כך נכון. אני רואה את החוסר ״בטחון״ לא כמכשול, לא כמשהו קשה, אלא כהפתעה. כשמשהו יכול להפתיע אותי זה מרגש. אני מתרגשת מהחוסר ידיעה מה הלאה, וככה נשביתי בקסמיו של המטורף הארגנטינאי. אז מה עוד בתפריט? you dont grow on a secure path. תנו לנו להפתיע אתכם.

אחד הרגעים הנוספים, שכל כך חיברו אותי לפרנסיס, ועד היום חשבתי שאי די היחידה, הוא כשהוא אמר בסרט שמבחינתו שרוף, זה טעם. כל כך נכון! אני הראשונה לאכול אוכל שרוף. ומאז שהוא לימד אותי לשרוף בכוונה את העגבניות על הפלנצ׳ה ולא להתנצל.. רק בשביל הטעם הזה אתם חייבים להגיע :)

אז מה תכלס..
המחיר הוא 4100 ש״ח ליחיד בחדר זוגי 4200 ש״ח ליחיד בחדר פרטי. המחיר כולל הכל מהכל, חוץ מטיסות. וויז איר מציעים טיסות זולות אם קונים מוקדם. כשתחליטו להרשם, שלחו לי מייל ואעביר לכם את כל אופציות הטיסות. ההסעות מהשדה ואל השדה יצאו בהתאמה לטיסות וויז איר, אבל גם טיסות אל על מתאימות בהחלט. במחיר כלול: הסעות במינובוס תיירים מפנק, ארוח במלון, סדנת הצילום, ושלוש ארוחות מפנקות ביותר ביום. שכחתי לציין, שדניה היום בעלת כובע נוסף, אולי אחד השווים בתחום המזון. היא נמצאת בשיווק של ריסטרטו, היבואנים של כל מה שטעים בישראל, ובכלל. אז פרמז׳ן 30 שנה? צ׳ק. וכן הלאה וכן הלאה... כמובן, שבעקבות הקיץ האחרון, אחרי שעברתי סדנה מזורזת לקוקטילים הורסים, כל האלכוהול המובחר ביותר יהיה חלק בלתי נפרד מהסדנה. אז את אל תתמהמהו, כן..?

מה צריך?
מצלמה דיגיטלית. מחשב נייד. מוזמנים להתיעץ איתי בנוגע לציוד בשמחה רבה.

אנחנו כאן בבולגריה, יודעים לחגוג את החיים ובגדול. מזמינים אתכם, קוראים נפלאים, להצטרף לסעודה בת שלושה ימים, שכוללת צילום, טבע, אוכל, צלמות מוכשרות ((:) והרבה הרבה good vibes. אינטנסיבי. ככה אני אוהבת את החיים שלי.

אז איך נרשמים?
פשוט מאוד. שולחים לי מייל לכתובת הזו: mylovelymessworkshop@gmail.com ומשריינים את המקום שלכם כבר היום. ההרשמות נסגרות מהר, רק אומרת.

אנחנו מתחילים כבר לשחק באש, מצחצחים עבורכם את הגינה. כל היופי הזה בפוסט הנוכחי יהיה שלכם, מינוס השלג. ועוד הרבה הרבה יותר..

ומה חוץ מזה? די הרבה האמת. חזרנו לשגרה אחרי המון זמן. הילדים חזרו ללמוד, אנחנו בסוג של רגיעה, במיוחד עם תועפות השלג הזה שלא עוצר לרגע.

אני תמיד אומרת, שאני רגועה רק ככשני דברים טובים מתוכננים לי קדימה. בכל תחום. כמו שתי חופשות שאני כבר יודעת עליהן, או שתי סדנאות...! מה?!?! כן. כבר יש תאריך נוסף לסדנת מתקדמות. ה-25 למאי. לא מגלה פרטים, אבל רק שתדעו שיש אורחת... נכס רציני. אני אוהבת ריטואלים, אני אוהבת מקצועיות על. זהו, לא מגלה. פרטים בשבועיים הקרובים. אז, אם כבר הייתן כאן בבולגריה, ונכבשתן בקסם בדיוק כמוני, תשמרו את הסופ״ש של ה-25 למאי. סופר קלאסיקו של הסדנאות :)

שכחתי משהו? יש לכם עוד שאלות? אל תהססו. כתבו לי למיל הסדנאות, mylovelymessworkshop@gmail.com אני עם היד על המקלדת, לענות לכם כמה שיותר מהר.
דניה, ברוכה הבאה לבולגריה, אנחנו נבעיר יחד את המקום, בזה אני בטוחה!

אנחנו מוקפים בענני שלג מאסיבים כבר שבוע. הכל לבן מסביב, לפעמים מטפטף גשם, והופך את הערימות הבלתי יאמנו האלו לגבעות של שלג מהפנטות. קרחונים ענקיים מחליקים מהגג של הבית מידי פעם, ויוצרים רעידות אדמה מלחיצות. אבל בפנים כל כך חם ונעים לנו. הימים רגועים, ואנחנו עסוקים בדברים קטנים ומשמחים.

חם בבית, והאח דולקת כל הזמן, למרות שההסקה שלנו היתה אחת ההחלטות הטובות שעשינו כשבנינו את הבית. המחשבה שכל היום אנחנו מסתובבים עם חולצות קצרות ויחפים בבית, כשבחוץ הכל מושלג, גורמת לי לחשוב שניצחנו את המערכה. בישראל, אפילו בחורף הכי פושטי, הייתי מעמיסה על הילדים בגדים מסורבלים בתוך הבית. כאן, הבתי חם, ואני מוצאת את עצמי כמעט ולא יוצאת, כי הכל נמצא בפנים. כל מה שאני צריכה. התחלתי לעבוד על תוכניות קדימה. אחרי שאנחנו מסיימים את לימודי הבוקר שלנו, אני מתיישבת מול המחשב, ומתכננת. חוקרת, גולשת למחוזות רחוקים, ומעיזה לחלום איך אני רוצה שהשנה הקרובה תראה. הסדנאות ישנו קצת כיוון גיאוגרפי, שיתופי הפעולה יהיו משמעותיים ויגדלו, ואני רוצה שהאתגרים יגדלו, ושהעשיה תמשיך להיות פורה ומפרה. במאי הקרוב אני מארחת את דניה ווינר מהבלוג מתכוניישןלסדנת אש כאן בבולגריה. ההרשמה החלה, ואשמח לענות על שאלות שאולי יש לכם. תלחצו כאן לכל הפרטים.

לולה הקטנה שלי כבר לא כל כך קטנה. במערכת הבולגרית מתחילים את כיתה א׳ בגיל 7. זאת אומרת שאנחנו צריכים לקבל החלטה תוך חודשיים אם לרשום אותה לכיתה א׳ או לא. כל הפלוסים בעולם נמצאים מבחינתי בלימודים בבית. עם אחיה אני ממש על הגל. אנחנו לומדים נפלא. הוא התלמיד האולטימטיבי. סקרן, שאפתן, לרוב בעל משמעת, והכי חשוב, תולעת ספרים. כל מה שחשוב לו זה זמן קריאה. מאוד קל ללמד ילד בבית שאוהב לקרוא. הרבה משימות הוא מבצע בעצמו, ומאז שזכה בג׳ק פוט וקיבל אייפד ליומולדת, הוא גם משתמש בויקיפדיה לא מעט, וגולש בין גלי האינטרנט בדרך לימודית וחינוכית.
עם החתולה הקטנה זה קצת אחר. היא פראית. ההבנה שלה, המחוייבות ללימודים ולמשמעת בתור תלמידת חינוך ביתי היא אחרת. היא סופר סקרנית, ויצירתית, אבל אוהבת כל כך את הדרך שלה. ויש לה דרך מאוד ברורה. היא קובעת.

עכשיו אני לא דורשת ממנה הרבה. אנחנו בעיקר עובדות על קריאה, והבנת הנקרא. היא מדהימה אותי ביכולות שלה, בהבנה שלה, בזכרון של פרטים אחרי זמן ממושך. הכל נפלא, רק כשהיא מחליטה שיש לה דברים חשובים יותר לעשות כשהיא צריכה לשבת על הטוסיק ללמוד. יש לה הרבה עיסוקים משלה, וקשה להסביר לא את המשמעות של זמן נתון ללימודים, וזמן למשחקים. באלגנטיות של נחש, החיה האהובה עליה, היא אומרת לי:״ אולי היום נלמד על נחשי תירס? את יודעת כמה הם מגניבים? הם יכולים להיות חיית מחמד. בואי אימא, אראה לך ביוטיוב מה מצאתי. כדאי לך, זה לימודי טבע, לא? ״ וכל זה קורה כשאני מנסה ללמד עיצור חדש, להסביר לה את ההבדל בין חולם לשורוק. ואין לי מכאן מוצא. היא לא מתקפלת. אז מה עושים? זה לא פשוט. יש לי חודשיים להחליט אם היא תרשם לכיתה א׳ בבולגריה או לא. לא יודעת למה מבחינתי זה חצי סוף העולם. מערכת החינוך כאן כל כך לא מקבלת, כל כך לא יצירתית, אני רוצה את הלהבה של לולה בוערת בשיאה. בסופו של יום אני מעריצה את הדיבורים שלה על נחשים ועכברים, את ההחלטה שלה לשים את החולם והשורוק בצד, ליום שהיא תהיה מוכנה.

אני מתפללת שנדע לקבל את ההחלטה הכי טובה בשבילה. וגם בשבילנו. כי כשאני מתוסכלת זה לא פשוט. זה לא נעים. ובסופו של יום, או של שנה, או של שנים.. אני כל כך אוהבת ללמד אותם בבית. להיות מוקפת שלג לבן, האח בוערת, עוגת לימון חמה מהתנור, וכל זה בזמן שאבא שלהם מלמד אותם היסטוריה של העת העתיקה, או שאינ שומעת את לולי קורא ספר שלם באנגלית לאחותו, או שהיא מעתיקה סיפורים שלמים סתם כי היא אוהבת וכיף לה ונעים להם.

כתב היד של לולה מאוד אמוציונאלי. כל אות שלה זה כמו ציור אקספסיבי. מסתלסלת, מתעופפת, מלאה בתשוקה. היא כותבת כמו ריקוד. והאותיות לא ברורות. קנינו לה ציפורן. ממש כמו של פעם. היא כותבת עם דיו, היא כל כך אוהבת את זה. הכל פתאום נקי ומסודר. לכל אות יש משמעות. חשוב לה להקפיד פתאום. טפיחה קטנה על השכם, ועוד פעם אני מפליגה למחשבות על כיתה עם 30 ילדים, ואיך שם ידאגו לה. איך יבינו, יעריצו את הראש המיוחד שלה. ויש עוד כל כך הרבה ילדים מיוחדים. וכולם נפלאים. איך היא תבלוט בין כולם? ואם האש תכבה? ומי יאסוף את הביצים מהלול כל בוקר???

כל כך הרבה אני דואגת. ומה עומד מול זה? הנה. ילדים. חברים. דינמיקות. יש לנו מזל גדול, ובשנתיים האחרונות הצלחנו להשחיל את הילדים לקבוצה נפלאה. האמת שהם עשו את כל העבודה, לנו רק היה מזל פיזי של לגור בשכונה הזו. כמו בימים שלנו, כשאני הייתי ילדה, הם עוברים דלת דלת, בלוק בלוק, אוספים את כולם ויורדים לשחק למטה ברחבה של הבניין. ילדים מקסימים, כיף. השבוע חגגנו ללולי יומולדת באיחור גדול, כי השובב הזה קיבל את היומולדת האמיתית שלו כאן בבית, עם שתי הסבתות!! ואחר כך על הסלופס באיטליה, ואז הוא היה חולה, ורק השבוע הצלחנו לארגן מסיבונת.

אני מבינה, ורואה כמה החבורה הזו חשובה להם. כמה הם תלויים בה, ומבינה, שאם הם יהיו בבית ספר היא רק תגדל. הקלישאה של האיכות מול הכמות. אני לא מלמדת אותם בבית על עיוור. אני עובדת עם תוכניות שמאושרות על ידי איגודים אמריקאים לחינוך ביתי. אני חוקרת וחופרת כל לילה, אני אוספת את מיטב הספרות שנכתבה מאז 1800 ומשהו. הילדים לומדים שירה. אפשר להגיש שאחרי שלוש שנים יש לי כיוון די ברור מה אני רוצה. וזה בטח לא נמצא בבתי ספר. כמה קשה לילד לזכור איפה האוקיינוס האטלנטי, ואיפה הפסיפיק? ואיפה ההודי? אבל כשיש לך חודשיים בגואה על החוף, אתה לעולם תדע באיזה מים אתה שוחה. לא?
אז חגגנו יומולדת, ואני הכי אוהבת לנעוץ בבלוג חגיגות כאלו, בטוחה שהילדים יתענגו על הזכרונות המתועדים בעוד כמה שנים טובות. לראות את החור הענקי שהשן החסרה יצרה, או את החיוכים המתוחים מאוזן לאוזן כשהחברים שאתה אוהב כולם סביבך ומאושרים.

הילדים המתוקים האלו, לא גדלו על משחקים ארץ ישראליים :) כל שנה אנחנו חוזרים על אותו קונספט של יומולדת, עם הבצל על הכף, תפוח במים, וכל מה שאני מכירה מילדות. הם מחכים לזה משנה לשנה. בשבילם זה אקזוטי ממש.. לראות את כולם כל כך מאושרים, זה החיים עצמם. החיוכים לא נגמרו, ועם צביטה בלב, אני חושבת מה היה קורה אם היו סביבם עוד 20 חברים טובים. אבל יש להם את הקבוצה שלהם, וזה כבר הרבה יותר ממש שהיה לפני שנתיים.
הנחתתי הפעם. גם על עצמי. לשים את המחשבות שחור על גבי לבן זה לא פשוט.
כמה צילומים אחרונים ששבו את ליבי בשבוע האחרון. לולה, השחקנית בעלת 100 פרסי אוסקר, מנקה את הבית באובססיביות כל היום. מזל בתולה. כל הזמן עם סמרטוט ביד. וגם, שולחן האיפור שסבא בנה לה ליומולדת שש, והרגעים המופלאים שהיא מבלה מולו. החיים בכל עוצמתם.

ואני, אני חוזרת לעבודה. מקדמת את הסדנה החדשה עם דניה בכל המרץ, חולמת על משתתפים סקרניים, ב- outdoor פוטוגני כאן בבולגריה. יהיה נפלא, בזה אני בטוחה. מחכה לכם במייל שלי, לכל שאלה, mylovelymessworkshop@gmail.com ומחכה לכם עוד יותר כאן, לחגיגה האמיתית. מחר, אעלה פוסט חדש בנוגע לסדנה, תשארו בסביבה. אפרת

אז אחרי הפוסט העמוק של אתמול, חייבים לשנס מותניים, ולחזור בפול מרץ לעבודה. עוד משהוא שבורכתי בו, לקרוא לסדנאות האלו עבודה. היום בבוקר, קמתי אפרורית, לא ידעתי מה הכיוון, מה הלאה. מספיקים שני מיילים לפקס אותי ולייצר אנרגיה שהניעה בטח את כל היום הזה, ובטח שכמה חודשים קדימה. עוד אספר לכם..

אני כאן היום, לענות על שאלות שאני נשאלת כבר שבוע מאחורי הקלעים. שאלות על הסדנה הבוערת של שבה אני מארחת בהתרגשות גדולה אתדניה ווינר ממתכוניישן. קשה לתאר משהוא שעוד לא קרה, הרי אצלי הכל מאוד ויוזואלי, וכשאין צילומים אין מעגל סגור. אז אנ מנקדת את הפוסט הזה, שבו אענה על כ-ל השאלות, בצילומים שאני מאוד אוהבת מהסדנאות בשלוש השנים האחרונות! כן, כבר שלוש שנים שהקונספט הזה בועט, ואני רק עם הפנים קדימה. אז נתחיל?

האם הסדנה מיועדת לזוגות בלבד? ממש לא. מוזמנים כמובן באופן חד פעמי זוגות, אז אם הבעל חשב אי פעם להצטרף, זו אולי ההזדמנות היחידה הקרובה. מוזמנות נשים שמגיעות לבד, עם חברה, או עם בעל. וכמובן גם גברים שמגיעים לבד, או עם בן זוג :) קיצר, הסדנה לא עובדת עם הגדרות מגדריות הפעם... פשוט בואו!
ומה עם בעלי פחות מתעניין בצילום ויותר מגיע בשביל החוויה? הרי זה ברור. גם את זה לקחתי בחשבון. אין שום בעיה! אצלנו בוידן, עושים שלכולם יהיה נוח. תשאירו לנו לטפל בלו״ז של הסדנה, מי שמעוניין לארח לזוגתו חברה נעימה, לאכול טוווווווב, ולהתמנגל עם כוס יין שלושה ימים, זה המקום בשבילו. הרבה מהסשנים שלנו יהיו בחוץ, בטבע, אינדיבידואליות כאן היא ערך עליון. המלווה יהיה אורח כבוד .

כמה אוכל להנות מדניה כצלמת? המון. דניה מקבלת עשרות פניות מאז שסגרה את הסטודיו שלה ביפו, פניות מלקוחות שרוצים ללמוד מהטובה מכולם. דניה כיום לא מלמדת צילום בצורה מסודרת, וזו באמת הזדמנות חד פעמית להנות מסשן שלם, טכני, מוקפד, לפי הספר, מאחת שיודעת. במסגרת הסופ״ש הכנסנו בלו״ז סשן צילומי מזון שיועבר כולו על ידי דניה. אם אתם אפילו טיפונת נוטים לכיוון הזה, אם העסק שלכם דורש צילומי מזון, אם בזה חלמתם להתמקצע, אתם ממש רוצים להיות איתנו כשזה קורה. אני אהיה החרשנית שכותבת כל מילה (ומוציאה בסוף 100!!) אז, אם לא הצלחתם להשיג את דניה לשיעורי צילום בישראל, בואו לבולגריה. כבר סגרתי איתה את הפרטים :)

האם הסדנה מתאימה למתחילים ממש? בהחלט כן. כבכל סדנת מתחילים, יש סשן של שעתיים ביום השני, שבו אני מסבירה בשיטה מיוחדת שפותחה בנאסא, סתם... את עקרונות תפעול המצלמה. כמה עשרות אנשים כבר אמרו שלי שזה עובד :) תסמכו עלי להפיל לכם את האסימון כבר ביום שבת בבוקר. הסשן הוא לא ארוך וטכני מידי, הוא מאוד מרוכז ומדוייק. גם אם תגיעו עם מצלמה בתוך קופסא עם פצפצים, יש מצב גדול שתדעו מה לעשות בה!

האם הסדנה מתאימה למתקדמים? בהחלט גם. איך? חוץ מהסשן הראשון בשבת בבוקר, כל שאר הזמן נתעסק בתרגולים. ולתרגול אין גיל. אני, מדליקה את המצלמה בבוקר מיד כשאני מתעוררת, מין אימון בוקר כזה. לתרגל את העיניים. כי אם נפסיק לתרגל לא נשתפר, הכי בסיסי. אז בהחלט כן, גם אם אתם מתקדמים ויודעים לתפעל את המצלמה, תמצאו את הסדנה הזו נפלאה כחוויה, ובמיוחד עם האקסטרא הנפלאה, דניה. שתי מורות בסדנה אחת...

מה המזג אויר? צפויי להיות מושלם. אביב בשיאו. אפילו אם הוא יתחיל מאוחר השנה, יהיה חם ונעים. האמיצים שביננו אפילו יכולים לקחת בחשבון טבילה בדנובה, הנהר האהוב שלנו. הסדנה שכולה עוסקת בחיי חוץ, תתמקם ברובה בחצר המוריקה שלנו, וביערות הפראיים מסביב לעיר. נבלה בחוץ כמה שיותר, והבית הנעים שלנו יהיה פתוח להצצות מטבח ולימודי עריכה.

האלכוהול כלול במחיר הסדנה? (באמת שנשאלתי...) בוודאי! ואנחנו לא חוסכים כאן. נקודה.
אני רוצה להדגיש שוב שהסדנה לא מתאימה לצמחונים הפעם. וגם, כשישבנו אי שם בנווה צדק דניה ואני לפני שבועיים, כבר רקמנו המון פרטים קדימה, וחשבנו יחד כמה כיף יכול להיות אם הקבוצה כולה תהיה חלק מעשיה (מאוד פוטוגנית יש לציין, זה חשוב, לא...?) של ארוחת אש בערב שבת.. אז כבר יש מרכז התרחשות, יש קונספט ויש חגיגה גדולה. פשוט תבואו, ואנחנו כבר נבעיר בכם את האש.
ביום ראשון, היום האחרון לסדנה, נצצא ללוקישן מחוץ לעיר, עם סלים עמוסים בכל מה שטוב ומושחת. עד כאן פרטים לגבי יום ראשון. את השאר תצטרכו לברר בעצמכם.

ומה לגבי טיסות? תקשיבו, המחירים בריצפה כרגע. ממש. פעם אחרונה שבדקתי זה היה 350 ש״ח לכרטיס. ככל שתקבלו את ההחלטה מהר יותר, המחיר ישאר אטרקטיבי יותר.
כבר יש נרשמים שמגיעים מאירופה, ואם גם אתם כאלו, אז אל תהססו לכתוב לי. אתן לכם את שעת האיסוף מהשדה בסופיה, ותחברו להסעה לעיר שלי, פיס אוף קייק.
אני מסיימת כאן, הימים קצרים מידי, ויש לי מליון דברים להספיק. אם במקרה לא עניתי על שאלה שמתרוצצת לכם בראש בלי מנוחה, אל תהססו לכתוב לי.
ולהרשמה? פשוט שולחים לי מייל ל: efartlozanov@gmail.com לא לפני שקוראים את הפוסט הראשון שכתבתי ומציג את כל הפרטים הטכניים של הסדנה, כולם.
כל כך מחכה לכם כאן, אפרת

היה לי לוח זמנים מאוד מסודר. הפוסט שתכננתי להעלות בסוף חודש מרץ, הוא על ההכנות לקראת הסדנה. איך אנחנו מטפלים בגינה, שותלים פרחים, מצחצחים את הכל. איך הילדים בחולצות קצרות ומגפי גומי רודפים אחרי התרנגולות, ובמיוחד, את פריחת השזיף. פייסבוק הזכיר לי היום בבוקר צילום שהעלתי ב-24 למרץ 2017. שני עצי השזיפים שלנו כבר התכנסו בפלומה לבנה וחגיגית. הכל היה כל כך מואר, וחגיגי. אבל. החורף השנה החליט לחגוג בבולגריה, ולהישאר הרבה. כנראה שטוב לו כאן. כשיוצאים החוצה מהבית קשה לראות משהו, בגלל שהעיניים כל כך מסונוורות. הכל לבן ובוהק, והאמת, מאוד אלגנטי. אני אוהבת את העונות כאן בבולגריה, אבל באמת שיש לי כבר מחסור בויטמין די, לא כל כך פשוט. אנחנו די מסוגרים בבית, לא רק שיש שלג, גם מאוד קר, ובגדול העיר שלנו לא מציעה הרבה בחורף. כולם כאן חולמים על הקיץ, ועל הדנובה היפהיפיה. ואני מתנחמת בסדנה שאוטוטו מגיעה. נותרו שני מקומות אחרונים, ואני מאוד רוצה לראות אתכם איתנו כאן ב-11 למאי. דניה ואני מתכננות להבעיר את העיר מתשוקה לצילום, לאוכל ולחברה טובה. תכתבו לי למייל שמופיע כאן למעלה, ואשריין לכם את שני המקומות האלו. לא תצטערו על זה, וממליצה להזדרז, מחירי הטיסות עדיין מאוד זולים! ולא לשכוח שבפעם גברים בהחלט מוזמנים!

אז מה אנחנו עושים בבולגריה. במקום הנידח והרחוק כל כך מישראל..

אנחנו חיים בין עלילות של ז׳אן דארק ועליזה בארץ הפלאות. שטים בין אוניות של סנוניות ואמזונות, והארי פוטר. רוכבים על פוכור, ולומדים חשבון. לא הרבה. משתדלים לעוף עם הדמיון כמה שיותר. עד שנגיע להרפתקה הבאה שלנו, לא יודעים איפה..
לצערי כישורי הבישול שלי לא מי יודע מה, אבל אני כן מפנקת את הבית בעוגות מושחתות, ויש לנו מנהג נחמד, בכל פעם שמסיימים לקוא ספר, הכוונה היא הספרים שאני מקריאה לפני השינה לשניהם יחד (ומקווה שזה לא יגמר לעולם..) אז עושים מסיבה לכבוד.

בתחילת החודש, היו לנו כמה ימים הזויים של שמש נעימה, וניצלנו את זה לטפל בעץ התות הגדול שלנו, שעליו נמצא הבית על העץ. האמת, זה לא היה יום שמח במיוחד, הילדים באמת הזילו דמעה, וגם בויאן ואני הלכנו לישון באותו הלילה עם אבן בלב. אבל לא היתה לנו ברירה. הקיץ האחרון היה לא פשוט עם כל הפירות שהעץ הניב, והם כידוע מאוד מלכלכים ומכתימים. אמנם בויאן היה עסוק באובססיביות לאסוף את הפירות כל בוקר, (ולא היה מפסיק לקטר) ועורם אותם בחבית גדולה. הגענו ליותר ממאה קילו (!!!) של תותי עץ, וכמובן הפכנו אותם לליקר המסורתי הבולגרי- ראקיה. האורחים שלנו מאוד שמחים על זה.. אבל השנה החלטנו לקצץ את העלים, גם כדי שנוכל לשתול דשא חדש, ותהיה לו הרבה שמש לצמוח, וגם כדי להיפטר מהפירות המלכלכים. גם לפני ארבע שנים בדיוק עשינו את זה, לא להאמין כמה העץ הזה צומח, ובאיזו מהירות.

הימים שלנו נעימים, הילדים מספקים לי אין ספור סיטואציות פוטנציאליות לצילום. לעולם אין לדעת איך הם יירדו במדרגות בבוקר, עם כובע מגונדר, או חליפת אסטרונאוט. דיברנו על פלוסים של חינוך ביתי... איך לעזעזל הם יילבשו תלבושת אחידה עם כל התחפושות שסבתא תופרת להם, ואלו שאני קונה בשקלים בודדים כאן בחנויות יד שניה?? לולי שלי החליט (או יותר נכון נשאב להצעה מאוד מפתה שלי..) להאריך שיער, וביקש שנמצא פתרון לשיער שמפריע לו עד שיצמח. הוא בחר לעצמו את הסרט הזה, ומאז המורה שלנו לאנגלית לא מגיע :) (לא באמת), אבל איזו שיחה התפתחה, בנוגע למלחמת אנגליה צרפת, לגאוות לאומיות, לגיבורי עם. אני מתרגשת מכל ״הלמידות״ הקטנות האלו על הדרך, שנוצרות תוך כדי שיחות אמיתיות, ולא מול ויקיפדיה או דפים מודפסים.

אני מקווה שכבר מחר הסאגה הזו של השלג שמרגיש נצחי תעלם. ונוכל להתחיל בהכנות לקראת הסדנה.. הגינה שלנו תקבל שידרוג רציני, הולכים לבנות משהו מאוד פרקטי ומגניב.. הייתי שמחה לפתות אתכם בצילום מואר ואביבי, ולכתוב שזה מה שיחכה לכם כאן במאי, אולי בהמשך השבוע.. לבנתיים, תציצו בפוסט שכתבתי עם כל פרטי הסדנה, ותכתבו לי שאתם השניים האחרונים להצטרף!
אפרת

חזרתי ממרוקו לפני כמה ימים, מלאת השראה. עם המון תכנונים קדימה, הרבה יעדים חדשים, ובעיקר התרגשות גדולה לקראת כל מה שעתיד לקרות. וגם לא מעט מסקנות חדשות, על הדרך שלי, על העסק, שככה בלי לשים לב פרח לו בשנים האחרונות ונהפך לעיסוק המרכזי שלי. בטח שעם לשים לב, עם הרבה עבודה, אבל לא היה יעד מוגדר מלכתכילה, לא היתה מטרה ברורה, וההפתעה, של לראות מה נברא, היא נפלאה. קרוב ל-4 שנים אני מעבירה סדנאות בבולגריה, ולרגע אחד לא נמאס לי. להיפך, הראש מגלגל קדימה אפשרויות חדשות בכל עונה, בכל שיתוף פעולה חדש. ופתאום, קורצים לי דברים נוספים. מרוקו היא שאיפה ישנה שלי. כבר כמה שנים שזה אצלי בראש, ועכשיו מצאתי את הטיימינג הנכון לקום ולעשות. אז מה עם מרוקו? הכל נפלא. ויותר מזה. נשראו לי קצוות אחרונים לסגור לפני שאני פורשת בפניכם את תוכן הסדנה ומזמינה אתכם להרשם. הסדנה תתקיים בין התאריכים 2-7 לאוקטובר, פתוחה לנשים בלבד, צלמות בכל הרמות מוזמנות, אין הפרדת נסיון, ויש רק 8 מקומות. אז תשארו בסביבה, בימים הממש קרובים הכל יגיע לכאן, לבלוג, ויהיה מרגש! ועכשיו, לדבר הגדול הבא שקורה ממש אוטוטו-

ב-11 למאי, ממש תכף כאן, דניה ווינר האלופה, הלא היא מתכוניישן, צלמת מזון מהפנטת, מהותיקות והמנוסות בישראל, תגיע לכאן לסדנה שכולה אש, תשוקה צילום ואוכל מצויין. המאושרים יזכו בסשן צילום מזון מדניה, בנוסף לכובע הבישול שהיא תגיע איתו. הסדנה פתוחה לגברים ונשים באופן חד פעמי לחלוטין, וכבר יש גברים אמיצים שנרשמו ויגיעו לחוויה מרגשת. נותרו שני מקומות אחרונים לסדנה הזו ב-11 למאי. הם שלכם? תכתבו לי למייל ואעביר פרטים. זה ממש תכף כאן, ויש לי הרגשה שזו תהיה אחת הסדנאות הפוטוגניות והמיוחדות שנערכו בבולגריה.. שני המקומות האחרונים פתוחים גם לזוגות, גם לשתי חברות, וכמובן שאפשר להגיע לבד ולפגוש כמו תמיד קבוצה נפלאה של אנשים שחולקים את אותן התשוקות שלכם. צילום, אוכל, טבע, וחברה מעולה. הפרטים יישלחו אליכם למייל. אז כתבו לי ל: mylovelymessworkshop@gmail.com .

נמשיך הלאה, שינויים מרעישים בגזרת הסדנאות שלי. הראשון הו כמובן התשוקה שלי למקומות אקזוטים, למקומות רחוקים. מרוקו הוא היעד הראשון, בעזרת השם, ובעזרת שיבא ((:) ואולי גנש, אתפור ממש בקרוב סדנה בהודו לקראת השנה הבאה. שם התשוקות שלי, שם החלומות שלי, שם אני מרגישה כמו דג במים. ואין מישהו שאשמח לחלוק איתו את כל זה יותר מהקוראות הנפלאות של הבלוג. אז זה השינויי הראשון, אפרת, מי לאבלי מאס, עסוקה בימים האלו נון סטופ בלחפש יעדים מושלמם לסדנאות אקזוטיות. וזה יקרה.
השינויי השני היה מתבקש. הסדנאות הפכו מזמן למערבולת חוויות, טעמים, אפשרויות, ולא נכון לי להגדיר יותר סדנאות למתקדמות וסדנאות למתחילות. לכן, הסדנאות הופכות למקשה אחת של סדנאות שעוסקות בחווית הצילום, ומעבר. הצד הקולינרי קיבל תפנית עצומה בשנה האחרונה, עם שיתופי פעולה מרגשים עם יוצרות מיוחדות, כל אחת בדרכה. הלוקיישנים כאן בבולגריה, הפכו לנדבך משמעותי בנראות , בעומק החוויה. האי בקיץ, היער בסתיו, השלג המאסיבי בחורף, האביב שמתעורר חזק כל כך וצובע הכל בפרחים לבנים. החיבור בין הנשים שמגיעות כזרות אחת לשניה, הפך להיות כל כך משמעותי בסוף שלושת הימים, שקבוצות וואטס אפ, ופייסבוק נשארות פעילות חודשים לאחר הסדנה, ומפגשים מרגשים ממשיכים לאחריה בישראל. את לימודי הצילום פיצחתי כבר מזמן, ואני יכולה לומר שנדרשות שעתים וחצי בבוקר יום שבת, לאחר ארוחת הבוקר המפנקת, להפיל לרובכן את האסימון. כבר בניתי לו״ז חדש שפותר את ההקבלה הזו בין מי שיודעת לתפעל מצלמה ומי שהנושא חדש לה. שמעתן על שוק הפשפשים שלנו בשבת? אז זה.
מעכשיו, אני מציעה לכן להצטרף לסופ״ש חויתי, מרגיע, מפנק, שיעטוף אתכן בכל הדברים שיש בהם את המילה תשוקה. צילום והרבה, אוכל מעולה וחדשני בכל סדנה, שיתופי פעולה חדשים, טבע פראי כמו שרק בולגריה יודעת להציע, חברה איכותית ונעימה, והרבה הרבה אסטטיקה, כי אם שואלים אותי זה המנוע שצריך להניע את העולם. כשהכל יפה יותר ומדוייק יותר, אז הטפל הופך באמת טפל, ואנחנו נשארים עם ריכוז גבוה של מה שעושה לנו טוב ונעים. לא?

את כל התובנות האלו קיבלתי יחד עם בויאן. האחד והיחיד שלי. ישבנו במרוקו, בלוקיישן שבדקנו עבור הסדנה. וירינו לאויר את כל מה שבלב. דיברנו הרבה על הסדנאות, ועל השאיפות, ומה הלאה. בזמן שאנחנו יושבים בוילה המפוארת הזו, עם חמישים מרוקאים לבושים במדים, ומגננים נון סטופ את הגינה המלאכותית שמסביב (לא, לא אהבנו את המקום בכלל!!) הבנו, שמה שיש לבולגריה להציע למשתתפות הוא באמת נדיר. שילוב של פראיות ראשונית, עם כל האקסטרות שאני מייצרת. הבסיס הוא המקום עצמו, הסקרנות שהוא מייצר, וכל כך כיף להגיע לסדנה כי היא עטופה בעוד הרבה פינוקים. הרגשנו שפיצחנו את המשוואה, והייתי מאושרת.

הוילה היתה יפהיפיה כמו שאתם רואים, אבל משם המשכנו למקומות עוד יותר מדוייקים. על זה אכתוב בימים הקרובים. אז כן, היינו באיכות החוויה, ובהפיכת הסדנאות אחידות לכלל המשתתפות. אז לסדנה החדשה, כולכן מוזמנות, ותסמכו עלי לתפור עבור כולנו לו״ז מדוייק עמוס בלימודי צילום, ועמוס בחוויות. עכשיו פרטים...

את מי אני מארחת הפעם? את עירית בירן מסטודיו נאו פוטרי. שיתופי הפעולה ביננו רק מפתחים רף ציפיות גבוה יותר ויותר. OMG!!!

מתי? 15-17 ליוני 2018

למי? נשים בלבד, מוזמנות נשים בכל רמות הידע והנסיון בצילום.

תפריט? צמחוני עם דגים. אם יש לכן דיאטה מיוחדת כתבו לי. ננסה למצוא לכן תפריט הולם.

איפה? צפון בולגריה, על הדנובה.

הקסם הפעם? קונספט צועני. בשיתוף עם הכפר הצועני שנמצא לידנו, אולי קוסטריצה יבוא לצלם :) מוזיקה ושמחה, זה הקונספט. מבטיחה להפתיע.

לינה? מלון אנה כריסטינה. מלון קטן ומקסים בלב ליבו של הפארק המוריק שלנו, תביאו בגד ים, הבריכה יותר כחולה מהשמיים...

אפשרויות לינה? אפשרות לחדר ליחיד או לחדר זוגי.

הגעה? אתן מגיעות לסופיה ביום שישי ה-15 ליוני, והסעה שאני מארגנת יוצאת מטרמינל אחד בשעה 13:30. גם בחזור אותה ההסעה תקח אתכן לשדה התעופה בלילה שבין ראשון לשני בהתאם לטיסת וויז איר.

טיסות? באחריותכן. יש כמה אופציות, אני ממליצה על וויז איר. אבל, מבחינת לוחות הזמנים גם אל על וגם בולגריאן איר מתאימות. לשיקולכן.

מחיר? 4000 ש״ח ליחיד בחדר זוגי (לחלוק עם חברה) או 4200 ש״ח לחדר ליחידה.

אפשרויות תשלום? 30% במעמד ההרשמה, השאר עד שבוע לפני הסדנה.

מדיניות ביטול? לצערי ההרשמה היא סופית ואין ביטולים. וודאו שהתאריכים מתאימים לכן מראש. אני ממליצה לרכוש ביטוח נסיעות כבר כשקניתן כרטיס.

מה עכשיו? מהרו. כתבו לי למייל שאתן בפנים, או לחלופין אם יש לכן כמה שאלות לפני שנסגור את ההרשמה, אני עונה מאוד מהר, מבטיחה. מייל הסדנאות הוא: mylovelymessworkshop@gmail.com

עירית בירן, אני, בולגריה סיבוב שני. כן! עירית כבר היתה כאן פעמיים האמת, ואני בטוחה שהיא לא היתה חוזרת אם הקסם לא היה שובה אותה כמו שאני נשאבתי לתוכו. אז אתן בעניין? מהרו לכתוב לי. שבוע מצויין! אפרת

אני רוצה לספר לכם סיפור על ארץ רחוקה. מרוקו. ורוצה שתצטרפו אלי להרפתקה חד פעמית שגורמת לי להתרגש מעמקי נפשי. סבתא ז׳נט שלי היקרה שתחייה חיים ארוכים ובריאים, נולדה בעיר הנמל איסוורה לפני x שנים. אף אחד לא יודע בדיוק כמה, כי אין תעודת לידה. סבא שלי, זכרונו לברכה, נולד בעיר אספי, גם היא על החוף של מרוקו. הם התחתנו ועברו לקזבלנקה הרומנטית, איפה שהאמפרי בוגרט סיפר סיפור אהבה, אחד הגדולים. ארבעה ילדים הם גידלו שם, עד שעלו על אוניית המעפילים שהביא אותם לישראל. אימא שלי היא הראשונה מבין 9 האחים והאחיות שנולדה בארץ הקודש. סבתא לא מסכימה אף פעם לנקוב במספר הנכדים והנינים שהשבט המפואר שלה גידל, אבל תאמינו לי שאנחנו ממש הרבה.. שנים אני חולמת להגיע למרוקו. אבל זה תמיד נשאר חלום צדדי, כזה שלא נדחף קדימה. לילה אחד, בהיסח דעת, שוטטתי לי ברחבי פינטרסט, וראיתי אימג׳ אחד שעשה את ההבדל. הצילום כאן משמאל למעלה (שהיה קצת שונה) , הפאטיו המרגש של הריאד הזה. ככה התחיל השבוע הזה במרוקו. חופשה ראשונה מזה 9 שנים בלי הילדים, לעיר הוורודה מרקש. עיר של סודות, גגות, עיר מאוד נשית למרות הדת הנוקשה. עיר של הרפתקאת עיצוב ששזורים בה מוטיבים אורגנים, אירופאיות לא מעטה, בליל של אנשים וחומרים, שמוקפים בהרי האטלס המושלגים. החוויה האורבנית הקלאסית התרחקה מהמאווים שלי בשנים האחרונות, וכשאני נפגשת בעיר אוטנתית, עם טבע פראי, סטייל מהפנט ואנשים חמים, שם אני רוצה להיות. תמיד הרגשתי את המרוקאיות שבי כדבר חזק, וככל שהתאריך התקרב הפרפרים בבטן גברו מהתרגשות.

ציפיתי למצוא במרוקו ורדים בכל פינה ועלי כותרת שנופלים מהשמיים. ציפיתי למצוא אור וצל, טיח מתקלף, עשן של קטורות ונחשי קוברה. והחוויה שלנו היתה אינטנסיבית וענתה על כל החלומות. מטרת הנסיעה היתה בשביל לעבוד. וכיתתנו רגלים כל היום, בחיפושים אחרי הלוקיישנים המדוייקים שהופיעו לי במחשבות. בחיפושים אחרי אוכל הרחוב המושלם, הפינה במדבר הנעימה ביותר, האנשים המוכשרים לשיתופי פעולה, חנויות הפרחים העשירות ביותר.. . למרקש יש כל כך הרבה מה להציע, היא המקום המושלם להזמין אתכן אליו להרפתקאה אמיתית עם מצלמות.

תרשו לי להגדיר את השבוע שנבלה יחד במרוקו כהרפתקאה. במהלך הימים שלנו יחד נזכה להנות מהעושר של מרקש והמדבר. תוך כדי שיטוטים במדינה (העיר העתיקה של מרקש) נלמד יחד איך להתבונן מבעד למצלמות שלנו על האור, על צבעים, על ריחות, על בלאגן וסדר מופתי באותה נשימה. משך ההרפתקאה שאליה אני מזמינה אתכן יאפשר לקבוצה מאוד מצומצמת של נשים, 8 במספר, לקבל ממני הדרכה אישית על איך להפוך את המצלמה לכלי הכי אהוב ומדוייק תחת ידינו. אדריך אתכן איך לבודד רגעים ואוביקטים, איך לארגן קומפוזיציות מושלמות, איך לחצות קו בין העיקר והטפל בצילום. ותוך כדי, נלמד איך להיות מומחיות בצילום ידני, להפוך את המצלמה לכלי שמשרת אותנו ואת הכוונות שלנו במאת האחוזים, ולא להיפך.

אתן מכירות את הסיפור שלי בגדול, את החיים שבחרנו לחיות. האושר שבהווה, או העכשיו המאושר, הם לא רק האשטגים באינסטגרם. הם מוטו שניכסתי לי לחיים בשנים האחרונות, וסביב שולחנות האוכל המעוצבים בריאד, אני אשמח לספר לכן מה מניע אותי, ואיך אני מצליחה להגשים את הכוונות שלי, איך אני מפיקה את המסעות שלנו כמשפחה, והמסע האישי שלי שצומח כל הזמן. אני מדמיינת אותנו יושבות על אחד הגגות במרקש, כי שם הקסם האמיתי, עם כוסות יין, ואוהבות. אוהבות את הרגע, ואת החוויה הנשית המעצימה, של קבוצה שהגיעה לארץ כל כך רחוקה לחוות יחד משהו אחר.

ההרפתקאה שלנו יחד תהיה הזדמנות נפלאה לצלם יחד צילומים מהפנטים, בששת הימים נצליח לכסות טיפים רבים בשימוש נכון באור, צילום אוכל, צילום פנים (בריאדים המקסימים שבחרתי עבורכם) צילומי נוף, צילומי רחוב, צילומי ילדים (כן כן! יהיה סשן צילום ילדים!) סטיילינג בצילום, ועוד כל מה שיקרא בדרכנו המפתיעה.
השוק של מרקש הוא פנינה צילומית, כמו גם האול רחוב, הצבעים שצובעים את העיר כולה בוורוד ירוק ועשן, כל אלו יהפכו את ההרפתקאה שלנו לפוטוגנית במיוחד.

מה זה ריאד? בית בן שתי קומות בדרך כלל, וגג, עם פאטיו משגע באמצע, שהסבו אותו למלון בוטיק.עם ספא מפנק, וחמאמים משגעים... חרשנו את מרקש, ישנו בלא מעט ריאדים, כדי שאוכל להציע לכן את המדוייקים ביותר. לכל ריאד יש את היחוד שלו, את האור שלו, את הפאטיו והצמחיה שלו, ויש כמה יפים במיוחד, בשניהם מהם נזכה ללון בהרפתקאה המרקשית שלנו.

אחד הלילות באמצע ההרפתקאה, יוקדש ללינה באוהלים במדבר. לא מחוספס כמו שזה נשמע, אלא אלגנטי ומפנק במידה רבה. ישנו לילה אחד במקום הקסום הזה, ועוצמת החוויה לא השאירה ברירה אלא להכניס אותו כלוקיישן נבחר לסדנה. נגיע עם ג׳יפים למקום שמרוחק שעה ממרקש, לחווית צילום וסטייל אחרת. פנינה בלב המדבר האפגני, מנוקדת באוהלים מפנקים עם אח בוערת והרבה מרחב לחלומות. סביב שולחן מפואר עם פמוטים ואורות רכים, נחגוג את האומץ להעיז, להסתקרן, לצאת מהשיגרה. נחגוג יחד.

ערב נוסף, נצא לגיחה קצרה באותו מדבר, לפיקניק של סרדינים ומרשמלו, סביב מדורות וטאג׳ינם שאערוך בשיתוף חברה חדשה ומוכשרת, בריטית שגרה במרקש ושמה אמה. עוד אספר על שיתוף הפעולה הזה, לבנות הסדנה, תרשו לי להשאיר כמה תותחים כבדים למאושרות שיגיעו. הסדנה כולה תהיה שזורה בהפתעות נעימות ומוקפדות, שימלאו לכן את הלב. אז על הפיקניק עם אמה, אפרט לקבוצת הנרשמות.
וכמובן שיש מקומות שחובה לבקר בהם במרקש, שיעזרו לנו לתרגל צילומי ארכיטקטורה, צילומי חוץ, צילומי טבע. כמו הארמונות הכובשים שפזורים מחוץ למדינה, כמו המוזיאון האגדי (שהפך אגדה ממש מהר כי הוא רק בן שנה.. ) של איב סאן לורן, שבעצמו היה תושב מרקש שנים רבות. בויאן ואני נפעמנו מעוצמת הסטייל והיופי שיש למקום הזה להציע. לשם בטוח נגיע.

הקניות במרקש הן עניין רציני. חזרנו משם עם שני שטיחים שכרגע מתעופפים להם בדרך אלינו, מבטיחה לשתף כשהם יגיעו. זה כשלעצמו עושה בחורה מאושרת עד הגג.. ועוד כל כך הרבה דברים נפלאים לחזור איתם הביתה. זכוכיות משגעות, טכסטיל, תבלינים, כובעים, סלי קש, כל מה שנכון ויפה. הכנתי עבורינו בשיתוף עם אמה מפה עם לבבות. כל לב, הוא חנות שאסור לפספס, ויש הרבה. כי אין הרפתקה בלי ״מזכרות״ הביתה, לא...?

סיכום דברים, אין נרגשת ממני. אני במתח וציפיה כל כך גדולה, לראות מי המצטרפות אלי, למשהו שנוצר עם כל כך הרבה אהבה והתרגשות, משהו שהגיע מהבטן, משהו שאני מתחייבת קודם כל לעצמי, לדחוף את הסטנדרטים מליון רמות למעלה. לא לוותר בכלום. לייצר עבורינו חוויה שתהיה שווה את ההשקעה של כולנו בה. אספתי לי צוות נפלא אי שם במרוקו הרחוקה, ואנחנו בהתכתבויות אין סופיות בשבוע האחרון לגרום לזה לנצנץ ולנצנץ ולהיות משהו באמת חד פעמי. כמו מרקש. כי היא כזו.

איפה?מרקש מרוקו, והמדבר האפגני.

מתי? 2-7 לאוקטובר 2018 צ׳ק אין במרקש ביום שלישי ה-2 לאוקטובר משעה 12:00 צ׳ק אוט ביום ראשון ה-7 לאוקטובר בשעה 12:00.

טיסות? לא כלולות במחיר, באחריותכן. בעלות דרכון זר יכולות לנחות ישירות במרקש ללא ויזה, בעלות דרכון ישראלי יכולות לנחות אך ורק בקזבלנקה, ולהוציא ויזה מראש בעלות של עד 70$. תתכן הנחה בעלות הויזה אם יהיו מספר נשים בעלות דרכון ישראלי בלבד, אשמח להפנות אתכן לנציגה שלי בקזבלנקה. מקזבלנקה אפשרי להגיע למרקש במונית, אוטובוס או רכבת, לבחירתכן. אנחנו הגענו במונית בעלות של 100 יורו שעתיים נסיעה. המפגש יהיה בריאד. כמובן שיש אפשרות להאריך את הטיול לא במסגרת ההרפתקאה המשותפת שלנו. את הטיסה חזרה יש אפשרות לקחת ממקרש גם לבעלות דרכון ישראלי, ככה אנחנו חזרנו וחסכנו את המונית לקזבלנקה.

למי מיועדת ההרפתקאה? ההזמנה שלי פתוחה לנשים בלבד, מגיל 18 (ללא ילדים) בכל הרמות של הצילום. נשים שמעונינות לחוות יחד את הדברים שמרגשים אותנו כיוצרות. אוכל, עיצוב, צילום, חברה נשית והרפתקנות. עקב היות הקבוצה מאוד מצומצמת ואינטימית, יהיה לי מספיק זמן להתעכב עם כל אחת ואחת באופן פרטני על שאלות בצילום. כמובן שאת הסדנה נתחיל בסשן קצר ומדוייק איך לתפעל את המצלמה הכי נכון ופשוט שאפשר. מוזמנות נשים יחידות, חברות או קבוצה. שימו לב שמספר המשתתפת מאוד מצומצם, 8 לכל היותר.

מחיר הסדנה? לרשותינו עומדים שלושה חדרים זוגיים עם מיטות נפרדות, או זוגיות, ושני חדרים ליחידות. סך הכל 8 משתתפות. המחירים נקובים ביורו, והתשלום יבוצע לחשבון הפאי פאל שלי כמקדמה על סך 50% במעמד ההרשמה, והיתר בתשלום נוסף עד ה-1 לאוגוסט לכל המאוחר.
המחיר למשתתפת בחדר זוגי הוא 2950 יורו
המחיר למשתתפת בחדר פרטי הוא 3100 יורו
*במדבר תהיה אותה מתכונת, אוהל זוגי ואוהל יחיד במתחם אחד, קרובים אחד לשני.
כמו שכתבתי, לנרשמות במהלך 10 הימים הקרובים עד ה-5 למאי, תינתן הנחה גורפת של 150 יורו למשתתפת.

מה כלול בסדנה?
מופלטות. סתם.. :)

פינוקים רבים מיד בהגעה. ואוסף מתנות מוקפד ועשיר ממני שיחכה לכן בחדר, יחד עם וורדים כמובן :)

5 ארוחות בוקר

5 ארוחות צהריים

5 ארוחות ערב

תפריט: תפריט מיוחד ומשודרג ייבנה מול כל אחד הריאדים לכל ארוחה במיוחד עבור ההרפתקאה שלנו. צמחוני ובשרי אפשרי, אבקש את ההעדפות שלכן במועד הקרוב לסדנה. התפריט אינו כשר. בקשות מיוחדות יתקבלו בברכה, ונעשה מאמצים במסגרת האפשרויות למלא אותן בשיתוף עם הריאדים שאני עובדת מולם.

*באחד מהימים נקדיש ארוחת צהריים אחת לאוכל רחוב משובח במיוחד בהמלצותיה השוות של אמה.

לינה בריאד לה ברבר שני לילות

לינה באוהלים במדבר לילה אחד

לינה בריאד אפ שני לילות

הסעות מאורגנות ברכבי שטח למדבר

פיקניק בהפקה משותפת של אמה ושלי במדבר כולל הסעות ברכבי שטח

טיפול אחד לכל משתתפת בחמאם/ספא לבחירתכן!

סשן צילום ילדים במדבר, סטיילינג מטריף שהתגבש אי שם במרוקו..

סשן צילום טבע דומם לא מהעולם הזה, על הגג של ריאד אפ בערב האחרון, בשיתוף עם מרוקאי שירקח לנו קסמים של קטורות, תבלינים, והרבה עשן מכשף..

סשן סטילינג לשולחן צהריים מהאוספים שלנו במשך הימים והשיטוטים יחד, סשן מפורט עם הדגמות בבחירת סטיילינג וטיפים לצילום

סשן הדגמת לייטרום ועריכות, הדגמה ועזרה אישית לכל אחת.

כניסה למוזיאון YSL במרקש ולגנים בנוסף.

כניסה לשני ארמונות במרקש

קפה תה נשנושים ופירות מעוררי תשוקה במשך כל היום

יום קניות מרוכז עם מפה ששווה לכן הרבה מאוד כסף וזמן יקר

מפגש עם מוכר השטיחים הכי נחמד במרקש, שיתן לכן 10% הנחה על מחיר באמת אמיתי ושווה, מנסיון.

חברות בקבוצת פייסבוק סודית לקראת הנסיעה שתתגבש, עם זמינות מלאה לכל שאלה, לנרשמות בלבד.

אלכוהול בכל ארוחה, יין וקוקטיילים שארקח עבורכין במיוחד.

פרחים, הרבה וכל הזמן.

לא כלול במחיר הסדנה: טיסות והגעה אל מרקש מהשדה, ועזיבה לשדה. מחיר המונית משדה התעופה במרקש הוא 20 יורו (שימו לב! רק לבעלות דרכון זר) מונית מקזבלנקה 100 יורו לארבע נשים, אשמח לעשות תאומים לבנות שינחתו בזמן דומה.
המפגש ביננו ייערך בריאד לה ברבר במרקש, אני אהיה זו עם הורדים והלב שלא נרגע, אגיע לשם שלושה ימים לפניכן, עם רשימת משימות ארוכה כמו הגלות...

מדיניות ביטולים - התשלום יתבצע בשני תשלומים. הראשון במועד ההרשמה לחשבון הפאי פאל שלי, השני לא יאוחר מה-1 לאוגוסט. שימו לב שאתן פנויות להגיע להרפתקאה. בגלל הייחוד בהפקה הזו, הפרוצדורות, התשלומים המקדימים וההכנות המרובות - התשלום הוא סופי, ולא יוחזר במידה של ביטול, אלא אם כן מצאתן אתן משתתפת חלופית.
ההרפתקאה הזו היא חד פעמית ומיוחדת, הפקה מאוד גדולה שדורשת הכנות חודשים מראש ומעורב בה צוות הפקה גדול.

מה עכשיו? ההרשמה דרך המייל בלבד. בבקשה לא לשלוח הודעות דרך הפייסבוק/אינסטגרם, המייל היא הדרך המסודרת ביותר עבורי לטפל בהרשמה. כתבו לי ל: mylovelymessworkshop@gmail.com מייל שכותרתו: הרשמה להרפתקאה במרוקו.

יתכנו שינויים מינורים בלו״ז בשל אופי ההפקה.
מזג האויר צפוי להיות זהה למה שהיה לנו עכשיו באפריל, שזה במילה אחת מושלם. קריר בערבים וחם ביום.

לבנתיים, אני הולכת לישון עמוק הלילה, ולהרהר בשבוע הקסום, שבו מרקש אירחה את בויאן ואותי עם זרועות פתוחות, והרבה אהבה. מאוד מקווה שתמצאו גם אתן את הניצוץ הזה שאני ראיתי מבעד למסך, ותרצו לצלול יחד איתי למים ורודים ונעימים. הדלתות שלי תמיד פתוחות.
אפרת

***פרטים על תאריך חדש באוגוסט בסוף הפוסט, וההרשמה למרוקו ממש בעיצומה!***

הילדים שלי מחכים בקוצר רוח לסדנה שתתקיים. כי אז יש להם חופש טוטאלי מהלימודים. גם כמה ימים לפני, בטח שתוך כדי, וגם כמה ימים אחרי. הם לא האמינו למזל הגדול שלהם, כשהפעם, הימים של האחרי, התארכו כל כך, כי לאימא יש מליון צילומים מטריפים, שמאוד קשה לה לסנן, והעבודה כל כך מרובה.. אז גם חופש מהלימודים, ככה באמצע החיים, וגם פיצה נייט, וגם הרבה ממתקים.. לא, חס ושלום לא הזנחה :) פינוקים...
אז הפעם, באמת בשביל שאצליח כבר לחזור לשיגרה, ולפתוח את כל הספרים שמחכים לנו לקרוא, וכי אני מאוד מתגעגעת לימים השקטים שלנו, הפוסט יהיה עמוס בצילומים, ומעט מילים. כי כששתי צלמות נפגשות, לא צריך לכתוב הרבה, רק לצלם..
דניה היקרה,נענתה לבקשתי להגיע עד לכאן, לחגוג יחד איתי ועם המשתתפים הנהדרים שהיו לנו, סדנת אש, בשר ואביב במלוא הדרו. הכל הוריק, הכל פרח, הכל בער. בעיקר התשוקות. לצילום, לחברה טובה, לאוכל מעולה, ולטבע כל כך פראי. ים של חוויות צברתי עם דניה, משלב האוטו שנתקע לנו בדרך מסופיה, נסיעה בגרר (הכי לא פוטוגנית, מצטערת) ימים של בישולים, הכנות, נסיונות ראשונים בטאבון (המושלם!!!) שלי, וביקור קצר אצל המקעקע השכונתי (דניה! לא אני הפעם..) ומלא שיחות ודיבורים על צילום. זו היתה חוויה כל כך מפרה עבורי, ואני מקווה שגם עבורה.
המשתתפים זכו להציץ לעולם הצילום מזון מזוית של צלמת סופר בכירה, קיבלו טיפים, ולא הפסיקו להקליק.
ההי לייט אצלי בכל סדנה, לפחות עבורי, הוא היציאה אל הטבע. סשן מטריף של בישול על מדורה וגחלים סיפק אין ספור צילומים מהפנטים, שאני כל כך נרגשת לפרסם אותם כאן. האוכל שיצא תחת ידיה של דניה לא הפסיק לקצור שבחים, יחד עם המוצרים המעוליםשריסטרטוישראל סיפקו עבור הסדנה.
זהו. חפרתי. בתחתית הפוסט, אני נרגשת במיוחד להזמין אתכם לסדנה חדשה, תאריך חדש, באוגוסט. תגללו למטה, כל הפרטים שם.
וכמובן, סדנת מרוקו, ממש בעיצומה, החדרים אוזלים, אז מהרו לשריין את המקום שלכן אם אתן חולמות על מקומות רחוקים וים סטייל כמוני. בטוחה שאתן כן..
מנקדת לכן את ים הצילומים בכמה מילים תוך כדי, כי למרות הכל, אני אוהבת לספר סיפורים, וזה ידוע. בין אם דרך תמונות, ובין אם במילים. אז נתחיל? ֿ

הקפה של הבוקר עם המאפים הפוטוגנים של דניה. רק לי ולה :) הרבה לפני שהאורחים הגיעו.. היה לא פחות טעים מיפה!

בדרך כלל הסדנאות שלי צמחוניות, ובגלל התעוזה שדניה הביאה איתה, ואני כמובן זרמתי, לא רק שהיה בשר, אלא היה בשר מדהים שנשלח עד לכאן מקצב מעולה בסופיה. וכן, היו גם גברים, כאלה אנחנו.. פרועות :)

קיבלנו את האורחים המיוחדים שלנו עם ערימות של פחזניות מטריפות שדניה אפתה (המתכון בבלוג שלה!) במילוי שמנת ושוקולד לבן. הדובדבנים, מהשוק, עד שהעץ שבגינה שלי יהיה מוכן לתת לי את הפירות הנפלאים האלו.

אחרי שאני מקבלת את פניהם של האורחים, אחרי 4 שעות נסיעה מסופיה... הם הולכים למלון לנוח. בזמן הזה, שולחן ארוחת הערב מתחגג לו. החלק האהוב עלי הוא להניח את כוסות היין, כי זה אומר, ארוחה טובה, חברה מעולה, והרבה רוגע. החלקים האהובים עלי בסדנה.

לעולם נזכור את תה הקינמון שדניה הביאה איתה מנצרת (חפשו את הסיורים שלה בפייסבוק. בימי שישי היא מטיילת עם לקוחות בנצרת בין המוכרים והחנויות השוות ביותר. מלא טעמים, מלא טעימות!! וכמובן את מבחר הממרחים שדניה הכינה לפני הסדנה. יאממ. הכוסות זכוכית הקטנות הן ממרוקו, ובתוכן שייק בננה, תמרים, יוגורט, טחינה ואוכמניות!

כן כן. אל תתבישו. תפערו את הפה, ותשאלו את עצמכם מה זה הדבר המושלם הזה... זה הטאבון החדש שחמי בנה לכבוד הסדנה. בפגישה הראשונה שלנו לקראת הסדנה, אי שם בנווה צדק, דניה שאלה, אם במסגרת סדנת בישול באש שאחנחנו מתכננות, יש לנו במקרה טאבון. עניתי שלא, ובאותה נשימה - שנבנה. וככה, חמי, ששכבר דיברנו על זה שהוא המוכשר בעולם, יחד עם בויאן, הרימו פרוייקט לתפארת הטאבונים בעולם. התוצאה הסופית כל כך מרשימה, וכן, הוא עובד נפלא. תראו את הקראסט של הפיצה...
סשן שלם של בישול בטאבון, צילום ואכילה כמובן, התנקזו לאחר צהריים שמשי ונעים. אידיליה בגינה שלי בבולגריה.

אין סיכויי להגיע עד אלי, לכאן לבולגריה, בלי שאשוויץ בפניכם בדנובה הנפלאה, ובפארק היפהיהפה שלנו. כאן מתנקז לו סשן צילום צילום פורטרטים, לאחר סשן יסודות הצילום שעברנו בבוקר. תרגול מעשי, והרבה, עם האור הכי רך ומחמיא ביקום. והטבע. שאין עליו.

דניה הגאונה, הכניסה עוף לטאבון אחרי הסשן האיטלקי, שיהיה לארוחת ערב. אני סידרתי לנו כמה דרינקים של ג׳אסמין (הקוקטייל האלוהי של הוטל מונטיפיורי) והגינה שלנו שמחה עם אורחים ומזג אויר מושלם. ניסינו לשרוד את השעות של האירוויזיון, אבל רק האמיצות גילו לנו את הבשורה בבוקר. היה מוש של בוקר!

ארוחת בוקר מפנקת, והכנות לקראת השיא של הסדנה. דניה אורזת, אני מתרגלת עם המשתתפים בגינה הקפאת תנועה, עומק שדה, וההתרגשות גדלה. מכאן, יוצאים ליער הקסום שמחוץ לעיר שלי, שם נבלה את רוב היום בבישול על אש. לא ידענו כמה ויזואלית ומהפנטת תהייה החוויה, מוכנים למרתון צילומים? כי הנה הם. לא יכלתי לסנן יותר מזה..

הגעתם עד לכאן! אז רוב הסיכויים שסדנאת אוגוסט מעניינת אתכם. הנה הפרטים, למה לצפות? לחוויה לא פחות מדהימה ממה שראיתם כאן למעלה. והפרטים הטכנים:

מתי? 10-12 אוגוסט 2018

למי? נשים וגברים, מוזמנים משתתפים בכל רמות הידע והנסיון בצילום.

תפריט? צמחוני עם דגים. אם יש לכן דיאטה מיוחדת כתבו לי. ננסה למצוא לכן תפריט הולם.

איפה? צפון בולגריה, על הדנובה.

הקסם הפעם? אי בתולי, יאכטה לבנה, חול לבן ואתם. נשמע טוב?
רוצים להציץ קצת? תלחצו כאן, הפוסט מאוגוסט הקודם, אותו האי, חוויה חדשה!

לינה? מלון אנה כריסטינה. מלון קטן ומקסים בלב ליבו של הפארק המוריק שלנו, תביאו בגד ים, הבריכה יותר כחולה מהשמיים...

אפשרויות לינה? אפשרות לחדר ליחיד או לחדר זוגי.

הגעה? אתם מגיעים לסופיה ביום שישי ה-10 באוגוסט , והסעה שאני מארגנת יוצאת מטרמינל אחד בשעה 13:30. גם בחזור אותה ההסעה תקח אתכם לשדה התעופה בלילה שבין ראשון לשני בהתאם לטיסת וויז איר.

טיסות? באחריותכם. יש כמה אופציות, אני ממליצה על וויז איר. אבל, מבחינת לוחות הזמנים גם אל על וגם בולגריאן איר מתאימות. לשיקולכן.

מחיר? 4000 ש״ח ליחיד בחדר זוגי (לחלוק ) או 4200 ש״ח לחדר ליחיד.

אפשרויות תשלום? 30% במעמד ההרשמה, השאר עד חודש לפני הסדנה.

מדיניות ביטול? לצערי ההרשמה היא סופית ואין ביטולים. וודאו שהתאריכים מתאימים לכם מראש. אני ממליצה לרכוש ביטוח נסיעות כבר כשקניתם כרטיס.

מה עכשיו? מהרו.כתבו לי למייל שאתם בפנים, או לחלופין אם יש לכם כמה שאלות לפני שנסגור את ההרשמה, אני עונה במייל מאוד מהר, מבטיחה. מייל הסדנאות הוא: mylovelymessworkshop@gmail.com

נתראה?

שקעתי עמוק בהתפרצות של האביב הבולגרי. מן נימנום ממושך, שלא מצליחים להתעורר ממנו מכמה שהוא שואב פנימה. התמכרות נעימה לכל ניצן קטן, לכל כותרת של ורד, לפירות שמתפוצצים על העצים, ולאדום של הדובדבנים, והתותים, והוורדים, ולריחות שעוטפים את כל הגינה שלנו, ולציפורים שאוהבות אותנו יותר מאת שאר השכונה, כי אחרת למה הן כל היום כאן, מקננות? מפריחות גוזלים חדשים..

הגינה שלנו התחילה סוף סוף לקבל אהבה. אמנם נזכרנו קצת מאוחר, כבר שנה וחצי שאנחנו גרים בבית הזה, וחוץ מלריב עם הדשא שיצמח לא עשינו הרבה, השנה החלטנו (באיחור כמובן) לשתול פרחים, ולגרום לה לפרוח. לבנתיים זה עובד לא רע, אנחנו אפילו בסבב השני של הפריחה מאז אפריל, ובמיוחד סביב הפונד שלנו יש צבעים מקסימים..
הבלוג מתעדכן מסדנה לסדנה, אבל בין לבין אנחנו ממשיכים בחיים הקטנים והשקטים שלנו כאן. עושים דברים, לומדים, הכל נראה מינורי, וקטן, לא הרפתקאות ענק, ופתאום, כשאני פורקת את הכרטיס מהמצלמה אחרי חודש, אני חושבת לעצמי - באמת? כל כך הרבה דברים קרו כאן בכל כך מעט זמן... ? השבוע לולי, הבן שלי, אמר לי שהזמן חולף מהר, וזה מעציב אותו. המשפט הכי מרגש ששמעתי ממנו אי פעם. כאילו ההבנה של החיים התנקזה לכמה מילים, ובשניה אחת הוא כבר כמעט לא ילד. אלא בנדם שמבין דברים. אנחנו שומעים כאן המון מוזיקה, כל היום. לא בוחלים בכלום. ועם כמה שהמילים ההזויות שקניה ווסט פולט מהפה מטרידות, הוא הצליח לכתוב שיר אחד שתקע לי בראש בשבוע האחרון. Dont you grow up in a hurry, your mom will be worried. מתפללת שהימים יעברו לאט, שהילדים יגדלו לאט, שהפרחים יצמחו לאט, שזה לא יגמר.
הקיץ אוטוטו כאן, יש לנו מליון תוכניות בלב, בראש, רוצים לטרוף את העולם, לנסוע באירופה עם אוטו, לשכב על חופי יוון שבועות, להפליג ביאכטה ללב הים, רוצים ורוצים ורוצים מלא דברים. איפה נמצא את עצמנו, זה עדיין לא ידוע, בטח נקבל החלטות אחרי הסדנה הקרובה.
ביום שישי מגיעה לכאן חברה אמיתית, מוכשרת, שגורמת לכל המשפחה לחכות בציפיה, ובמיוחד ללולה הקטנה. עירית בירן, מסטודיו נאו פוטרי מגיעה לבולגריה בפעם השלישית, וכל שיתוף פעולה איתה זה מתכון בטוח להגשמת חלומות.

ישבנו וחשבנו על קונספט לסדנה, והוא הגיע בכזו קלות. לא צריך לחפש רחוק, הכל נמצא כאן ממש מסביבי. הטרנד העולמי של אוכל מקומי, תוצרת מקומית, להשתמש באוצרות האמיתיים שסביבנו, לנצל את העונה, את הטבע, את התוצרת שקיימת ממש כאן. בלי לשים לב, אני מקיימת את העקרונות האלו בכזו תשוקה, כבר לא מעט זמן, ומתרגשת ממש כמו ילדה קטנה כשאני שומעת מהזקנות כאן בעיר, מתי מתחילה העונה של הסמבוק (אלדרברי), מתי הן מחמיצות דובדבנים, מתי הקטיף של הסרפד (כן, כאן אוכלים סרפד וזה ממש מעדן!) וכל היום אני עסוקה רק בלברר מתי. מה עושים עכשיו, למה צריך להתכונן. איזה צנצנות, איזה חומרים, איפה קוטפים, מה העונה.. והכל נשעה באמת באהבה כל כך גדולה. כל זה כמובן הוביל לסדנה שתתמקד במה יש לי מסביב, ואיך להפוך את זה למעדנים פוטוגנים :)
כבר עשיתי כמה הכנות לכבודנו, אפרט את המתכונים בפוסט שאחרי הסדנה, מוזמנות להציץ בתהליכים, שכולם היו כל כך כייפים, ולולה הקטנה היא כמובן הגמדה העוזרת מספר אחת.

בין כל העיסוקים של האימא שלהם, היא גם מצליחה לשמור על שגרה של לימודים בבית. אומר בכנות, זו היתה שנה לא קלה, היא כמובן עדיין לנגמרה, אבל כל כך הרבה פעמים בדרך חשבתי להרים ידים, לעזוב הכל, ולשחרר את האחריות העצומה הזו. אבל אני לא מוותרת לעולם, לא ככה לימדו אותי, וכנראה שכל ההתעסקויות האלו בצמחים, ופרחים, ואפיה, הם מה שגורם לי לנקות שניה את הראש, לחזור לעשתונות הישנים והטובים שלי, ומספיק לי רגע אחד של נחת בכמה ימים כדי להמשיך קדימה חדורת מטרה, בעיקר ללמד אותם, את השניים הלא פשוטים שלי, שאצלנו לא מוותרים. גם כשקשה נלחמים, ולא, זה לא סיירת גולני כאן, ממש לא, אבל כשקשה, וזה קורה לא מעט, אנחנו מושיטים יד ונאחזים במה שמוכר, וטוב לנו, מה שנעים לנו, מאמינים, וממשיכים קדימה. לולי כבר בסוף כיתה ג׳, ולולה בסוף כיתה א. אני מנסה לא לחשוב על מערכת רגילה, מה מספיקים שם, מה ההישגים, מנסה לא להשוות, למרות שאיכשהוא, בזוית החיים אני מציצה מה קורה שם מעבר לגדר שלנו. ואנחנו בסדר. באמת בסדר. יש לנו רגעים טובים ופחות טובים, אבל גם יש לנו רגעים מדהימים, ממש מדהימים, שפתאום הכל מסתדר, ויש שלווה אמיתית, וסקרנות מבפנים, ורצון גדול להמשיך, ושהזמן יעצור והיום לא יגמר. וזה שווה את הכל.

כמה צילומים שנשארו לי בכרטיס מלפני חודש, החג הגדול של הצוענים כאן. זורקת אותם לתוך הפוסט, כדי שבעוד כמה שנים נזכור כמה ארוכה ונפלאה החברות שלנו איתם, כמה הם חלק משמעותי מהחיים בבולגריה, ובטח אם יש מישהו שיודע איך לבשל כבש כמו שצריך זה הם.. וכן, לכל משפחה צוענית יש מליון ארנבים בתוך הבית, שזה כמובן בנוסף לחזירים, עיזים, תרנגולות, סוס אחד, חמור אחד, כלבים בלי סוף ומלא שמחת חיים .

חודש שלם של צילומים, בלי לפרוק מהמצלמה, גרם לי להרגיש משהו מוזר. אני לא נקשרת אל הצילומים שלי כחפץ. לא פותחת פה, אבל לא מקפידה לגבות אותם בכל העננים האפשריים, מספיק לי התיעוד שהם נמצאים בבלוג, אני יודעת שהם שם. את פרוייקט הגמר שלי בבצלאל ביססתי על הספר שלי גי דבור ׳חברת הראווה׳. אני זוכרת כל כך חזק את אחד המשפטים שם: ׳מכלול החיים של חברות ששורדים בהם תנאי ייצור מודרנים, נראה לעיניים שלנו כהצטברות עצומה של ראוות׳. עצוב לי לחשוב שככה יסתיימו החיים של הצילומים שלי, כראוות, והבלוג הזה, בעיני, נותן להם קיום אחר, הם הופכים לזכרונות. וכאן, אני הכי אוהבת להשאיר את הצילומים שלי, כאן הם מרגישים בנוח. כמה נעים יהיה לי להזכר, בשנה הבאה, איך שתלנו כל שתיל, ואיך ניחשנו באיזה צבע הוורדים יצמחו, כמה הכל היה קטן, ובתולי. לא לראווה, לזכרונות. תראו לי אדם יותר נוסטלגי ממני, וגם אז לא אאמין :)

שהזמן יעבור לאט, שהזכרונות יהיו מוחשיים, שהגינה שלי תפרח אמן :) !

ואני שמחה לעדכן שההרפתקאה המופלאה למרוקו יוצאת לדרך באוקטובר, נותרו כמה מקומות, אתן מוזמנות להציץ בפוסט שכתבתי,ולשריין לעצמכן שבוע מהחלומות במרקש..
מחכה בהתרגשות עצומה לעירית שאוטוטו מגיעה לבולגריה, ולבנות שלכבודן הכל קורה.
התחלה של קיץ נפלאה, לא?

Candies for the eyes.

Cheers!

We have a pond!

Kids Kingdom.

Deep thoughts on SHARINH.

This is real fall.

GOA 2017.

GOA. no.2

Vanilla post.

Alredy love 2018!

Hygge: A heart-warming lesson from Denmark

let's Hygge!

Francis Mallmann. FIRE!

To be a rock and not to roll.

Last spots - May photography workshop!

I grew up thinking of snow as a luxury you visit..

Its not even new year, but I'm loaded with new resolutions!

A lifetime adventure in Marrakech.

FIRE. PASSION. Photography workshop in BULGARIA.

Dont you grow up in a hurry, your mom will be worried..